אני סבורה, כי נסיבות העניין מצדיקות חיובו של הנתבע 2 באופן אישי.
--- סוף עמוד 19 ---
בהפרת סימן מסחר רשום וזכויות יוצרים ניתן לחייב חברה ומנהליה יחדיו, כאשר מוכח, כי המנהלים הורו באופן אישי על ביצוע מעשה העוולה, ויש עילה להטלת אשם אישי עליהם, בנפרד מהחברה (ראה, למשל, בת"א (מחוזי ת"א) 1663/06 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (פורסם בנבו, 25.4.10); ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661, בעמ' 700-703).
בעניין בתימו, נדונה שאלה דומה ונפסק מפי כב' השופט פוגלמן כי:
"אין מניעה מלהחיל כללים אלה [של אחריות אישית, ד.א.] גם בהתייחס להפרת זכות יוצרים, הדומה במהותה לעוולה נזיקית, ומוגדרת ככזו בסעיף 52 לחוק החדש (השוו: גרינמן, בעמ' 388 – 389; בר"ע (י-ם) 2055/06 ששר נ' וסטי (1992) בע"מ ([פורסם בנבו], 15.5.06); ת.א. (ת"א) 2428/01 KONINKLIJKE HOUSEMANN EN HOTTE NVנ' לי-דן סוכניות בע"מ ([פורסם בנבו], 2.3.06) פסקה 6). לגוף הדברים, עמד בית המשפט בפסק הדין על מעורבותם האישית של המנהלים בביצוע העוולות ועל חוסר תום הלב שדבק בפעולתם (ראו פסקה 20 לפסק הדין). מאלה עולה כי התקיימו בהם היסודות המקימים אחריות אישית, ולא ראינו כי קמה עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט בהיבט זה".
במקרה דנן, הוכח, כי הנתבע 2 ביצע את מעשי העוולה, שכן לדבריו הוא אשר נפגש עם היצרן הסיני וטיפל ברכישת וייבוא המוצרים המזויפים (עמ' 103-104). הנתבע 2 אף העיד, כי הוא משמש כ"אחראי זכיינים" ברשת "מאמא יוקרו" ונוהג להתקשר עם עשרות זכיינים, בקשר להפצת מוצרי הרשת (עמ' 78). לפיכך אני סבורה, כי יש לחייבו באופן אישי יחד עם הנתבעת 1.
לסיכום
אני מחייבת את הנתבעים 1-2, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים בסך 120,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
כן אני מורה על השמדת המוצרים המזוייפים שנתפסו בידי המכס, ועל חיוב הנתבעים 1-2 בתשלום מלוא הוצאות אחסנת הטובין והשמדתם, כאמור בסעיף 59א לפקודת סימני מסחר, סעיף 21(1) לחוק עוולות מסחריות, וסעיף 7ג לפקודת זכוית יוצרים.
אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
--- סוף עמוד 20 ---
ניתן היום, ה' אב תשע"ב, 24 יולי 2012, בהעדר הצדדים.