(ת"א) 1479/06 תא (ת"א) 1479-06 דיזני אנטרפרייז נ' קדר צעצועים בע"מ

במרכז תובענה זו ארבע דמויות מסיפורי הילדים - פו הדב וחבריו אִיה, חזרזיר וטיגר. הדמויות הופיעו לראשונה בספרו של  א.א. מילן והפכו במהרה למוכרות ואהובות על ילדים ומבוגרים כאחד. על אף שספרו של מילן יצא לאור לפני למעלה משמונים שנה, זוכות הדמויות גם היום לאהדה רבה ומככבות גם על מדפי חנויות הצעצועים בצורות שונות ומגוונות.

--- סוף עמוד  3 ---

בשנת 2001 התקשרה התובעת עם יורשי הסופר מילן בהסכם, לפיו הומחו לדיסני שורה ארוכה של זכויות בספרי פו הדב, לרבות זכויות היוצרים והזכויות בדמויות הספר (להלן: "הסכם 2001"). בין היתר, הוענקה לדיסני הזכות לעשות שימוש בדמויות פו הדב לצרכים מסחריים, לרבות בקשר לצעצועים.

על פי הנטען, הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים של התובעת במוצרי חברת "דיסני", המבוססים על דמויות אלה, בכך שייבאו מוצרים מזויפים שלא בהסכמתה ממפעל בסין.

א.                  טענות התובעת

התובעת היא חברה אמריקאית, בעליה של עסקי הבידור והקולנוע על שם וולט דיסני והזכויות הקשורות בהם (להלן: "התובעת"). בין היתר, התובעת היא בעלת זכויות היוצרים בתוכן היצירתי של הפקות וולט דיסני, לרבות סרטים מצוירים וציורי הדמויות הכלולים בהם, סימני מסחר הנגזרים מהתוכן היצירתי וכן שמות וסמלים יצירתיים.

הנתבעת 1 היא חברה ישראלית העוסקת ביבוא ושיווק צעצועים, בין היתר כבעליה של רשת הצעצועים "מאמא יוקרו" (להלן: "הנתבעת 1").

הנתבע 2 הוא מנהלה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבע 2").

הנתבע 3 הוא מנהל מכס ומע"מ.

בישראל, התובעת היא בעלת מאות סימני מסחר רשומים על דמותו של פו הדב ועל הסימנים "WINNIE THE POOH", "פו הדב", "CLASSIC POOH"  מעוצב ועוד. כמו כן, התובעת היא בעליה של כל הזכויות בסימן הפרסום Disney. רישומי סימני המסחר מקימים לתובעת, על פי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "פקודת סימני מסחר") חזקות בדין, לפיהן היא הבעלים על הזכויות.

לטענת התובעת, בחודש מרץ 2006 הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") ייבאו מוצרים מזויפים, המבוססים על דמויות מהספר "פו הדב": פו הדב, אִיה, חזרזיר וטיגר (להלן: "הדמויות"), ממפעל בסין, מבלי שהייתה להם או למפעל הרשאה מהתובעת לייצרם. הנתבעים ייבאו לישראל משלוח של כ-1,400 פריטים של מוצרים מזויפים (בובות פרווה, ספה בצורת פו הדב, מוביילים ושמיכות הפעלה), המבוססים על דמויות פו הדב (להלן: "המוצרים המזויפים"). המשלוח נתפס על ידי רשויות המכס, ובחודש אפריל 2006 הוגשה התובענה.

הנתבעים ידעו, כי המוצרים יוצרו ללא הרשאה או למצער, עצמו עיניהם לעובדה זו. בכך רמסו הנתבעים ברגל גסה את זכויותיה הקנייניות של התובעת, הפרו את זכויות היוצרים וסימני המסחר שלה, ביצעו עוולה של גניבת עין וביקשו לעשות עושר ולא במשפט על חשבונה.

--- סוף עמוד  4 ---

עוד טוענת התובעת, כי בניגוד למוצרי פו הדב של דיסני, המיוצרים באיכות גבוהה, הרי שאיכותם של המוצרים המזויפים ירודה ואינה עומדת בסטנדרטים של התובעת. כך למשל, במוצרים המזויפים אין הערת זכויות יוצרים וכן לא מופיע הלוגו DISNEY על המוצר עצמו או על אריזתו. כמו כן מציינת התובעת, כי בובת פו הדב שייבאו הנתבעים רופפת וחסרת מילוי. בנוסף, שמיכת הפעילות מעוצבת בצורה שאינה  לקוחה ממדריך העיצוב של חברת דיסני. שיווק מוצרים אלה, לשיטת התובעת, מסב נזקים חמורים למוניטין שלה ולשמה הטוב. בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעים הם מפרים  חוזרים, עובדה המחייבת הרתעה הולמת.

התובעת מציינת, כי אמנם בעבר ייצר המפעל בסין כמות מוגבלת של מוצרי דיסני אחרים, בהתאם להסכם רישיון עם התובעת, אולם אין מדובר במוצרים שייבאו הנתבעים. נטל ההוכחה, כי הייתה הרשאה לייצור המוצרים מוטל על כתפיהם של הנתבעים, אולם, הם לא הרימו נטל זה.

לגישת התובעת, הנתבעים ידעו שהמוצרים המזויפים לא יוצרו בהרשאה, או שעצמו את עיניהם לכך. הנתבע 2 הוא אדם מנוסה, הבקיא בעסקי הצעצועים ולכן יכול היה לדעת כי נדרשת הרשאה מאת התובעת לשם ייבוא המוצרים. כמו כן, הנתבעים לא נקטו באמצעים מינימליים לבדוק את טיבם של המוצרים ולא וידאו כי הייבוא נעשה כדין, על פי דיני מדינת המקור ועל פי הדין הישראלי, ובכללם דיני המכס ודיני זכויות היוצרים.

באשר לנתבע 2, טוענת התובעת, כי הוא היה מעורב באופן אישי במעשי ההפרה והוא נושא באחריות אישית בגינם, ולכן אין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1.

התובעת עותרת לקבל פיצוי סטטוטורי מקסימלי, הן על פי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") והן על פי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, 1924 (להלן: "פקודת זכות יוצרים"), החלה בענייננו בגין כל "הפרה" של זכויותיה בנפרד.

לטענתה, כל אחת מדמויות פו הדב וחבריו היא יצירה מקורית ועצמאית של התובעת, בעלת ערך כלכלי עצמאי. על כן, בהתאם לפסיקה, השימוש בכל אחת מארבע דמויות פו הדב, ללא היתר מהתובעת, מהווה הפרה נפרדת, המזכה את התובעת בפיצוי סטטוטורי נפרד. לחילופין, טוענת התובעת, כי יש לראות בכל אחד מארבעת סוגי המוצרים שיובאו: בובת פרווה, ספה בצורת פו הדב, מובייל ושמיכת הפעלה, הפרה נפרדת בפני עצמה. בין היתר מפנה העותרת לפסקי הדין שניתנו בע"א 3616/92 דקל נ' חשב היחידה הבינקיבוצית, פ"ד נא(5) 337 וכן בת"א 2322/04 Louis Vuitton נ' אסי קרדיט ליין (פורסם בנבו, 1.4.07).

התובעת עותרת לקבלת סכום פיצוי מקסימלי, בגין כל אחד ממעשי ההפרה, המתקבל ממכפלת הפיצוי הסטטוטורי המצטבר לפי חוק עוולות מסחריות ולפי פקודת זכות יוצרים. בסיכומו של דבר, עותרת התובעת לסכום של 120,000 ₪ כפול 4, ובסך הכל 480,000 ₪.

ב.                    טענות הנתבעים

--- סוף עמוד  5 ---

הנתבעים משתיתים את טיעוניהם על מספר אדנים, כדלקמן:

1. המוצרים נרכשו מהתובעת, באמצעות היצרן המורשה, אשר הוכיח את הקשר לחברת דיסני- המוצרים נשוא התובענה נרכשו במסגרת יריד פומבי מיצרן, אשר הציג עצמו כיצרן מורשה של חברת דיסני. היצרן הציג לנתבעת מסמך רשמי הנושא את שמה של התובעת וכן פירוט מותגי דיסני, שאותם הוא מייצר.
2. המוצרים יוצרו בהרשאה- ההסכם של התובעת עם היצרן המורשה נחתם בחודש יולי 2004 לתקופה בת שלוש שנים, ולכן אין חולק כי ההסכם היה בתוקף בעת שהמוצרים נמכרו לתובעת בשנת 2006. לתובעת הייתה שליטה מלאה על היצרן המורשה, ולכן לא ייתכן כי האחרון ייצר מוצרים ללא הרשאתה. חיזוק לטענתם מוצאים הנתבעים בעובדה, כי התובעת מעולם לא תבעה את היצרן המורשה. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי למרות שחויבה להמציא את הסכם ההתקשרות או הרשיון של דיסני עם היצרן הסיני, לא עשתה כן התובעת, ועל כן הדבר פועל לרעתה.
3. העדר פרסום אודות הגבלת רכישה- הנתבעים שוללים את טענת התובעת, לפיה הרכישה ממורשה דוגמת היצרן הסיני יכולה להעשות רק על ידי מורשה אחר שהוא "זכיין". לטענתם, אם הייתה קיימת מגבלה שכזאת, היה על התובעת לפרסמה, הן מכוח דיני הקניין הרוחני והן מכוח דיני השליחות.
4. לא הוכחה ידיעתה בפועל של הנתבעת לייבוא מוצרים מזויפים- הנתבעים היו משוכנעים, כי מדובר במוצרים מקוריים של התובעת. הפסיקה קבעה, כי אין להטיל אחריות על צד ג' מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, כאשר המוצר נרכש מאדם הטוען כי הוא יצרן מורשה ומאוחר יותר נטען, כי המוצר יוצר ללא הרשאה (ת"א 1439/06  סימנדה ואח' נ' א.ג.א.ש.א.תכשיטים בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 24.11.10)). עוד מפנים הנתבעים לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים (פורסם בנבו, 20.6.11), שם נקבע, כי הטלת אחריות עקיפה בזכויות יוצרים תעשה רק במקום בו ידע הנתבע על קיומה של ההפרה, ואין להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית בלבד. במקרה דנן, אי ידיעת הנתבעים על כך שהצעצועים הם עותקים מפרים מעניקה להם הגנה מוחלטת מפני הטלת אחריות.
5. אין בסיס לטענת התובעת כנגד איכות המוצרים- התובעת לא הביאה מומחה שיעיד ביחס לאיכות המוצרים והסתפקה בעדות, לפיה המוצרים אינם תואמים את דרישת חברת דיסני. כמו כן, במהלך עדותה של הגב' פטרישיה אנגל התברר, כי אין כל פרמטרים אחידים למוצרים, דבר המקשה על בדיקת איכות המוצרים נשוא התובענה.

--- סוף עמוד  6 ---

6. התובעת לא הוכיחה בעלות בזכויות היוצרים בדמויות נשוא התובענה- לטענת הנתבעים, לתובעת אין סימני מסחר ביחס לבובות איה וטיגר, זאת בניגוד לסימני המסחר ביחס לבובות פו הדב. גם כאשר טרחה התובעת להציג אסמכתאות לקיום זכויות יוצרים בדמויות הקשורות בדמות פו הדב, התברר, כי הן מוחרגות מהסכם 2001 ומכאן שלתובעת אין זכויות יוצרים לגביהן. כמו כן, התובעת לא הודיעה בעת עיכוב הסחורה או לאחריה, כי קיים פסק דין הגורע מזכויותיה במוצרים.

7. לא הייתה הפרה של הוראות חוק עוולות מסחריות- לתובעת לא נגרם כל נזק, שכן המוצרים עוכבו בידי המכס ולא נמכרו לצרכנים. הלכה היא, כי לצורך קבלת פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי  חוק זכות יוצרים וחוק עוולות מסחריות, כפי שעותרת התובעת, חובה על התובע להוכיח קיומו של נזק (ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון המנוח ניניו, מו(2) 254). גם אם נקבל את טענת התובעת כי אכן נגרם לה נזק, הרי שהצד שהרוויח מכך הוא היצרן המורשה בחו"ל ממנו קנו הנתבעים את הצעצועים.
8. לא ניתן לעתור לפיצוי כפול בגין אותו מעשה- בתי המשפט קבעו לא אחת, כי פיצוי ללא הוכחת נזק לא יוטל פעמיים בגין אותו יבוא, מהטעם שהדבר יוביל להתעשרות שלא כדין (ת"א 1637/08 גוברין נ' סוויץ מועדוני כושר בע"מ (פורסם בנבו, 9.10.11)). עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת הגדילה את סכום הפיצוי הנתבע, על ידי פיצולו המלאכותי לארבעה סכומי פיצוי נפרדים. מדובר ביבוא אחד וכל הזכויות שנטען לגביהן שהופרו שייכות לאותה תובעת. הנתבעים מפנים לפסק הדין ברע"א 4148/09 אקו"ם נ' חדד (פורסם בנבו, 30.7.09), שם נקבע, כי המבחן הקובע לעניין סעיף 3א לפקודה הוא לא מספר האקטים המפרים, אלא סוג הזכות שנפגעה.

9. אין לחייב את הנתבע 2 באופן אישי- בהתאם לקביעת בית המשפט העליון ברע"א 2991/07 אקו"ם נ' קפוצ'ין ואח' (פורסם בנבו, 8.6.09), חיוב אורגן באחריות אישית מחייב כי יסודות העוולה יתקיימו אף באורגן עצמו. מכיוון שהנתבע 2 לא ידע על כך שהמוצרים הם עותקים מפרים וכן לא הפיק כל טובת הנאה פרטית מפעילות הנתבעת 11, אין לחייבו.
10. אי נקיטת ההליכים כנגד היצרן הסיני המורשה- ככל שלתובעת יש טענות כלפי היצרו הסיני, עליה לפנות אליו ישירות ולא לתבוע את רוכשי המוצרים. יתרה מזאת, אם פוצתה התובעת על ידי היצרן הסיני, היא אינה זכאית לפיצוי כפול, הן לפי דיני עשיית עושר והן לפי סעיף 77 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].  

ג.                   תשובת התובעת

--- סוף עמוד  7 ---

בסיכומי התשובה, חוזרת התובעת על טענתה המרכזית, כי הנתבעים עשו שימוש בדמויות פו הדב, שלא בהסכמת התובעת ולכן הפרו את זכויות היוצרים שלה לפי סעיף 2 לחוק זכות יוצרים, 1911. כמו כן, מקיימים מעשים אלה את יסודות עוולת גניבת העין ועשיית עושר ולא במשפט. בניגוד לטענת הנתבעים, אין צורך בפרסום נוהל הקובע, כי אין לעשות שימוש בזכויות הקניין של התובעת ללא הרשאה. הדברים נכונים שבעתיים לגבי הנתבע 2, אשר העיד על עצמו, כי הוא סוחר מנוסה וותיק בתחום הצעצועים.

לטענת התובעת, הנתבעים מיתממים ואומרים, כי לא ידעו על כך שהמוצרים שרכשו הם מוצרים מזויפים, כאשר בפועל מדובר בנסיון למצוא תרוץ להפרה שביצעו בעיניים פקוחות. הנתבעים אף לא פנו לתובעת על מנת לברר את דבר מתן ההרשאה כביכול ליצרן הסיני.

באשר לטענת הנתבעים, כי קיים פסק דין הגורע מזכויותיה בדמויות, טוענת התובעת, כי בהתדיינות בינה לבין SSI/שלזינגר בבית המשפט המחוזי הפדרלי במדינת קליפורניה נפסק, כי זכויות הקניין הרוחני שייכות לדיסני.

בהתייחס לטענת הנתבעים, כי הסכם 2001 מחריג את המוצרים נשוא התובענה, הרי שדמויות פו הדב זוכות להגנה כיצירה עצמאית, המנותקת מקונטקסט ספציפי (רע"א 2687/92 גבע נ' וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251). בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעים לא הבינו כשורה את משמעות הביטוי  "WORKS" בהסכם, המתייחס  לספרי פו הדב כאשר פירשו אותו כ"מוצרים".

עוד משיבה התובעת, כי בניגוד לטענת הנתבעים היא זכאית לפיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק, גם אם לא ניסתה להוכיח את נזקיה. כמו כן, הטענה, כי אין לפסוק לתובעת פיצוי משום שהמוצרים נתפסו היא חסרת שחר, ויש בה כדי לעודד מעשי פיראטיות נוספים.

ד.                  דיון והכרעה

התובעת מייחסת לנתבעים במעשיהם ארבע הפרות מרכזיות: הפרת סימן מסחר רשום, הפרת זכויות יוצרים, גניבת עין ועשיית עושר שלא במשפט.

אדון בכל אחת מההפרות בנפרד.

1. הפרת סימן מסחר רשום

סעיף 64 לפקודת סימני מסחר קובע חזקה חלוטה לפיה, רישומו של סימן מסחר מהווה ראיה לתוקפו ולהיותו של הגורם שעל שמו הוא רשום, בעליו כדין של הסימן.

כך שנה בית המשפט העליון בע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' גייל (פורסם בנבו, 29.12.10) (להלן: "פרשת מיגדור").

--- סוף עמוד  8 ---

"מטרתם של דיני רישום סימני המסחר, השימוש בהם והפרתם, הינה להגן על שם מסחרי שהוא קניינו של אדם ועל המוניטין שרכש לו בעשותו שימוש בשמו, כמו גם להגן על אינטרס הציבור במניעת הטעיה עקב שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר".

הפרת סימן מסחר רשום מוגדרת בסעיף 1(1) לפקודת סימני מסחר כך:

"הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -

(1)   בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר;

השאלה הנבחנת בהקשר זה היא, האם הטובין שביחס אליהם עשה הנתבע שימוש בסימן המסחר הם "מאותו הגדר" של הטובין אשר לגביהם נרשם סימן המסחר של התובע (פרשת מיגדור, עמ' 13).

הפסיקה קבעה מבחן משולב, אשר מטרתו לבחון האם קיים דמיון מטעה בין הסימנים באופן כזה שהצרכן הסביר יוטעה לחשוב כי מקור שני סימני המסחר זהה, לאור הדמיון בין השניים. המבחן כולל ארבעה רכיבים (פרשת מיגדור, עמ' 14):

א.      מבחן העין, החזות והפרטים המבחינים ומבחן הצליל.

ב.      מבחן סוג הלקוחות, סוג הטובין וצינורות השיווק.

ג.        מבחן יתר הנסיבות העשויות להשפיע על שאלת ההטעיה.

ד.      מבחן "השכל הישר"- במקרים בהם המסר הרעיוני העומד בבסיס סימנו של המוצר המפר לכאורה דומה מהותית לזה העולה מסימנו של הסימן המפר, יכול בית המשפט לראות בכך הפרה גם אם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל (ת"א (מרכז) 20397-09-09 אוניפארם בע"מ נ' אנדרסון מדיקל בע"מ (פורסם בנבו, 1.6.111)).