הנתבעים ידעו, כי המוצרים יוצרו ללא הרשאה או למצער, עצמו עיניהם לעובדה זו. בכך רמסו הנתבעים ברגל גסה את זכויותיה הקנייניות של התובעת, הפרו את זכויות היוצרים וסימני המסחר שלה, ביצעו עוולה של גניבת עין וביקשו לעשות עושר ולא במשפט על חשבונה.
--- סוף עמוד 4 ---
עוד טוענת התובעת, כי בניגוד למוצרי פו הדב של דיסני, המיוצרים באיכות גבוהה, הרי שאיכותם של המוצרים המזויפים ירודה ואינה עומדת בסטנדרטים של התובעת. כך למשל, במוצרים המזויפים אין הערת זכויות יוצרים וכן לא מופיע הלוגו DISNEY על המוצר עצמו או על אריזתו. כמו כן מציינת התובעת, כי בובת פו הדב שייבאו הנתבעים רופפת וחסרת מילוי. בנוסף, שמיכת הפעילות מעוצבת בצורה שאינה לקוחה ממדריך העיצוב של חברת דיסני. שיווק מוצרים אלה, לשיטת התובעת, מסב נזקים חמורים למוניטין שלה ולשמה הטוב. בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעים הם מפרים חוזרים, עובדה המחייבת הרתעה הולמת.
התובעת מציינת, כי אמנם בעבר ייצר המפעל בסין כמות מוגבלת של מוצרי דיסני אחרים, בהתאם להסכם רישיון עם התובעת, אולם אין מדובר במוצרים שייבאו הנתבעים. נטל ההוכחה, כי הייתה הרשאה לייצור המוצרים מוטל על כתפיהם של הנתבעים, אולם, הם לא הרימו נטל זה.
לגישת התובעת, הנתבעים ידעו שהמוצרים המזויפים לא יוצרו בהרשאה, או שעצמו את עיניהם לכך. הנתבע 2 הוא אדם מנוסה, הבקיא בעסקי הצעצועים ולכן יכול היה לדעת כי נדרשת הרשאה מאת התובעת לשם ייבוא המוצרים. כמו כן, הנתבעים לא נקטו באמצעים מינימליים לבדוק את טיבם של המוצרים ולא וידאו כי הייבוא נעשה כדין, על פי דיני מדינת המקור ועל פי הדין הישראלי, ובכללם דיני המכס ודיני זכויות היוצרים.
באשר לנתבע 2, טוענת התובעת, כי הוא היה מעורב באופן אישי במעשי ההפרה והוא נושא באחריות אישית בגינם, ולכן אין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1.
התובעת עותרת לקבל פיצוי סטטוטורי מקסימלי, הן על פי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") והן על פי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, 1924 (להלן: "פקודת זכות יוצרים"), החלה בענייננו בגין כל "הפרה" של זכויותיה בנפרד.
לטענתה, כל אחת מדמויות פו הדב וחבריו היא יצירה מקורית ועצמאית של התובעת, בעלת ערך כלכלי עצמאי. על כן, בהתאם לפסיקה, השימוש בכל אחת מארבע דמויות פו הדב, ללא היתר מהתובעת, מהווה הפרה נפרדת, המזכה את התובעת בפיצוי סטטוטורי נפרד. לחילופין, טוענת התובעת, כי יש לראות בכל אחד מארבעת סוגי המוצרים שיובאו: בובת פרווה, ספה בצורת פו הדב, מובייל ושמיכת הפעלה, הפרה נפרדת בפני עצמה. בין היתר מפנה העותרת לפסקי הדין שניתנו בע"א 3616/92 דקל נ' חשב היחידה הבינקיבוצית, פ"ד נא(5) 337 וכן בת"א 2322/04 Louis Vuitton נ' אסי קרדיט ליין (פורסם בנבו, 1.4.07).