על תפקידי וסמכויות הדירקטוריון ניתן ללמוד מסעיף 92 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שם נאמר כי:
"הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו, ובכלל זה –
- יקבע את תכניות הפעולה של החברה, עקרונות למימונן וסדרי עדיפויות ביניהן;
- יבדוק את מצבה הכספי של החברה, ויקבע את מסגרת האשראי שהחברה רשאית ליטול;
- יקבע את המבנה הארגוני ואת מדיניות השכר;
- – (11)...".
על הצורך בהקמת דירקטוריון בחב' דימונה טכסטיל עמד מר משה דברת, שכיהן באותה עת כמנהל מרכז ההשקעות באומרו: "אנחנו דרשנו אותה כדי להגביר את הפיקוח על ההשקעה שנראתה לנו השקעה די מסוכנת" (עמ' 3941, ש' 1-2) וכן שמואל מרדכי, סגן מנהל מרכז השקעות דאז, שאמר כי מרכז ההשקעות עמד על מינוי מועצת מנהלים לצורך פיקוח על "ניהול סביר ותקין של החברה". שמואל מרדכי הוסיף כי היתה זו דרישה נורמטיבית שאם לא כן, לא היתה מאושרת התוספת המבוקשת וקרוב לוודאי שהיו מחליטים להקפיא את ההטבות שניתנו ליזמים.
השאלה השנויה במחלוקת, בהקשר זה, נוגעת לדיווח על מינויים של דפנה ברק ושחר יזרח כדירקטורים, כאשר לטענת התביעה לא התבקשה ולא ניתנה הסכמתם של השניים למינוי לתפקיד זה בחברה.
שחר יזרח העיד, באורח חד משמעי, כי מעולם לא התבקש ולא נתן את הסכמתו לכהן כדירקטור בדימונה טכסטיל והוא לא ידע על מינויו כדירקטור, עד שהוזמן לחקירה בפני מפרק החברה.
נאשם 1 בסיכומיו טען, לגבי שחר יזרח, כי העד לא זכר, אמנם, את דבר מינויו כדירקטור, אך אין לשלול את האפשרות כי נעשתה אליו פנייה בעל פה והוא הביע את הסכמתו, ולפיכך נכלל שמו ברשימת הדירקטורים. עוד נטען כי שחר יזרח רואה עצמו עצמו מחוייב לטעון, במהלך החקירה, כי לא שימש כדירקטור על מנת למנוע הטלת אחריות עליו לגבי הנעשה בחב' דימונה טכסטיל, ולכן אין לקבל את הכחשתו כמשקפת, בהכרח, את המציאות.
העדה דפנה ברק מסרה בחקירתה במשטרה כי היא לא קיבלה פנייה ולא הביעה את הסכמתה לשמש כדירקטורית בחב' דימונה טכסטיל, ובחקירתה הראשית בבית המשפט אישרה כי לא נעשתה אליה פנייה מגורם כלשהו הקשור לחב' דימונה טכסטיל לשמש דירקטורית או לכהן בתפקיד אחר בחברה.
בהתייחסו למינויה של הגב' ברק, הפנה נאשם 1 לתשובות שניתנו על ידה לשאלותיו, כי אינה זוכרת אם הוצע לה לשמש כדירקטורית בחב' דימונה טכסטיל, ומאחר שכך אין לשלול את האפשרות כי נעשתה פנייה אליה והיא הסכימה למינוי. כדוגמא לחוסר הזכירה של הגב' ברק הציג נאשם 1 את העובדה כי היא לא זכרה את הצטרפותה לעמותת "יד זהב", למרות שבהמשך אישרה את דבר חתימתה על גבי המסמכים הרלוונטיים, הנוגעים לעמותה. עוד אישרה העדה, כי היתה מאוד מבוהלת במהלך החקירה, וניתן להניח כי מסרה דברים כפי שציפו ממנה החוקרים.