אשר לחתימה על דוחות הביצוע, העיד עמוס אופיר כי חתם עליהם באורח טכני בלבד, מבלי שהיה מעורב בנושא ומבלי שבדק את הנתונים המופיעים בהם. להוכחת טענתו זו של עמוס אופיר, מציגה התביעה את עדותם של שמואל קוניק, רו"ח אלי ליכטר, ושחר יזרח שעבד במשרדם של הנאשמים 1 ו-2, אשר העידו, כי כל המסמכים התקבלו מידיהם של הנאשמים 1 ו-2 והם אלה שקבעו, בכל דבר ועניין הנוגע למרכז ההשקעות. התביעה מסתמכת על מכתב נוסף מזמן אמת שנשלח על ידי עמוס אופיר, ביום 9.6.96, למנהל מרכז ההשקעות דאז, מר משה דברת (ת/27). במכתבו מתריע עמוס אופיר על אי סדרים חמורים ומעלה תמיהות בנוגע לפעילותם של הנאשמים 1 ו-2 בכל הקשור לבניית המפעל של אלעד הצפוני, והוא מבקש כי מרכז ההשקעות יערוך בדיקה בנושא.
התביעה מוסיפה וטוענת, כי מי שעמד בקשר עם ספקי חב' אלעד הצפוני הינם הנאשמים 1 ו-2, כעולה מעדותם של אפרים זיידל ודורון שדמי. לעניין זה, מסתמכת התביעה על מכתבו של דורון שדמי, מנכ"ל עשת איילון, מיום 17.9.95, אל הנאשמים 1 ו-2 בנוגע להזמנת ציוד מחברתו וקבלת המחאות מחברת GWS.
כמו כן, מזכירה התביעה את עדותו של אריה אלבוחר, מנכ"ל חב' אונטק, שהעיד כי המשא ומתן לרכישת מערכת קרח נוזלי נוהל, בעיקר, עם נאשם 1 ולעיתים בהשתתפות נאשם 2. לדבריו, עמוס אופיר נכח בחדר במהלך המשא ומתן אך היה פסיבי. לאחר שהתעוררו קשיים בגביית הכספים שהגיעו לו, עמד אריה אלבוחר בקשר עם נאשם 1, ובהזדמנות אחת כאשר פגש את עמוס אופיר הזהירו האחרון מנאשמים 1 ו-2 באומרו: "אני נדפקתי, תיזהרו אתם לא להדפק".
גם גיורא קרן, מנכ"ל חב' אקלימטיק, טען בעדותו כי המשא ומתן נוהל בעיקרו עם נאשם 1, וההסכם בין הצדדים נחתם על ידי נאשם 1 או על ידי נאשם 2, במשרדם בתל אביב. לדבריו, לא היה לו כל קשר עם עמוס אופיר, אותו פגש באקראי כאשר החל לנקוט בהליכים של עיקול הציוד שסופק למפעל. גם יובל קצנשטיין העיד כי ניהל מגעים עם נאשם 1 בנוגע לרכישת חדרי קירור, וכאשר ההמחאות שקיבל חזרו, הוא שוחח עם נאשם 1, אשר דחה אותו ב"לך ושוב". לדבריו, עמוס אופיר לא היה מעורב כלל בענייני כספים. התביעה מסתמכת על מכתבים שכתב קצנשטיין בחודש דצמבר 1995, בעקבות סיור שערך במפעל, המופנים אל נאשם 2.
ארמונד בן מוחא, קבלן החלקות בטון, העיד כי הנאשמים 1 ו-2 הם בעלי הבית בחב' אלעד הצפוני, ועדות דומה ניתנה על ידי העד גיל הדרי.