בהמשך, מתייחסת התביעה לעדותו של ישראל קנטור, אשר טען כי עמוס אופיר היה מעורב בכל דבר והיה מודע לכל פרט, וטוענת כי מדובר בעדות שיקרית שנועדה לשרת את האינטרסים של הנאשמים 1 ו-2.
נושא נוסף שנכלל בסיכומי התביעה נוגע למה שכונה על ידה "הקשר הפלילי עם אנשי הספק לידר". התביעה טוענת, כי הנאשמים 1 ו-2 הם אלו שעמדו בקשר עם אנשי לידר ורקמו ביחד את מעשי המרמה, ולגישתה גם אם עמוס אופיר היה מעורב בכך, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד בשאלת אחריותם של הנאשמים 1 ו-2.
על פי טענת התביעה, דרשו נאשמים 1 ו-2 כי הציוד שהוזמן מחברת לידר יגיע לאלעד הצפוני, עוד טרם הסתיים שלב בנייתו של המפעל. על כך העיד יהודה הוברמן, שהיה מעורב בהקמת המפעל מתחילת דרכו, בהתייחסו לפגישה בה העלו הנאשמים 1 ו-2 את דרישתם זו. לדבריו, הנאשמים 1 ו-2 נימקו את בקשתם בכך שקבלת המענקים ממרכז ההשקעות מותנית באספקת הציוד: "זאת אומרת ברגע שמכונה מסופקת הם יכולים לקבל כסף" (עמ' 4076, ש' 18-19). התביעה מוסיפה וטוענת, כי התקיימה פגישה במשרדי חברת לידר בגרמניה לשם רכישת הציוד מחברה זו, והפגישה ומה שאירע במהלכה "מהווים ראיה נסיבתית לשיתוף הפעולה שנרקם במהלך אותה פגישה, בין הנאשמים 1 ו-2 לבין הלמוט גרונה, מנכ"ל חב' לידר". לטענת התביעה, התקיימה פגישה בסמוך לתחילת שנת 1994 בהשתתפות הנאשמים 1 ו-2, יהודה הוברמן, עמוס אופיר, בועז צ'צ'יק וכן מנכ"ל חב' לידר, הלמוט גרונה. במהלך הפגישה ביקשו הנאשמים 1 ו-2 מהנוכחים הנוספים לצאת את החדר ונותרו לבדם עם הלמוט גרונה, ובתום אותה שיחה דיווחו הנאשמים כי השלימו את העסקה עם גרונה. על השתלשלות עניינים זו העידו יהודה הוברמן ועמוס אופיר. הדבר אושר גם על ידי הנאשמים עצמם, כאשר נאשם 2 נימק צעד זה זאת בכך, כי הוא וחברו ביקשו לקבל את חוות דעתו של הלמוט גרונה על עמוס אופיר וכישוריו. לטענת התביעה, גרסה זו של נאשם 2 לא הוצגה להלמוט גרונה במהלך חקירתו הנגדית, וכבר מטעם זה יש לדחותה. כמו כן, מבקשת התביעה לדחות את גרסתו של נאשם 1, כי פגישה זו היתה הראשונה שהתקיימה בין הנאשמים לבין הלמוט גרונה.
התביעה טוענת עוד כי הלמוט גרונה הגיע לישראל, כאשר הוצאות כרטיס הטיסה שלו שולמו על ידי חב' ב.ז.ה., שנוהלה על ידי הנאשמים 1 ו-2 וברור, כי לא היה לחברה זו כל קשר לעמוס אופיר. כמו כן, מסתמכת התביעה על מכתבו של יהודה הוברמן מיום 9.9.94, המופנה אל מנכ"ל חב' לידר, הלמוט גרונה, ובו הוא משתמש ביחס לנאשמים 1 ו-2 בביטוי "the two guys", כשהוא מביע את חששו, כי יקבל עמלה פחותה מזו שקיבלו הנאשמים. התביעה גורסת כי מכתב זה תומך במסקנה כי עמוס אופיר לא היה שותפם לדבר העבירה של הנאשמים 1 ו-2.