מכאן, עוברת התביעה לדון בנושא קבלת כתב האישור והמענקים הכספיים מכוחו, שהתקבלו, לשיטתה, במרמה. כתב האישור שניתן לחב' אלעד הצפוני מיום 3.1.94 (מצוי בתיק אלעד הצפוני בע"מ של מרכז ההשקעות, ת/25), כולל תוכנית השקעה בסך 29,075,200 ₪ (10,384,000$) על פי המסלול המשולב וזאת לשם הקמת מפעל לייצור מזון מוכן עמיד בכרמיאל. מרכז ההשקעות הוסיף ואישר, מעת לעת, תוספות לכתב האישור ובאופן זה הגיע סכום ההשקעה המאושרת במפעל לכדי 39,167,530 ₪, וזאת על פי פירוט תוכנית ההשקעות (ת/516). התביעה טוענת, כי על סמך כתב האישור והתוספות לו הגישו הנאשמים 1 ו-2, בשם חב' אלעד הצפוני, 13 בקשות למענקים ו-13 בקשות להלוואות בערבות מדינה. בסך הכל התקבלו ממרכז ההשקעות מענקים בסך 9,054,781 ₪ והלוואות בערבות מדינה בסך 16,546,078 ₪, באופן שלטענת המאשימה קיבלו הנאשמים במרמה סך של 25,600,859 ₪ במזומן. המרמה המיוחסת לנאשמים נוגעת להצגת מצג כוזב אודות עצם הכוונה והיכולת להשקיע הון עצמי בשיעור של 1/3 מהיקף התוכנית המאושרת. בשלב הביצוע, מדובר במצג שווא בנוגע להשקעת חלק מההון העצמי במזומן כנגד הון מניות נפרע, וזאת בדרך של מימון חלק מההון העצמי באמצעות סיבובי כספים שיועדו לכאורה לרכישת ציוד, כאשר חלק מהסכומים שהועברו חזרו לישראל והוצגו כהשקעת הון עצמי. כמו כן, מדובר במצג שווא לפיו אין לחב' אלעד הצפוני חברות קשורות, תוך הסתרת העובדה כי החברה היזמית (חב' אלעד הצפוני) והחברה הקבלנית (חב' GWS), שתיהן בבעלות הנאשמים 1 ו-2, באמצעות חברות שונות. התביעה טוענת שההסתרה נעשתה לשם שימוש בחברת GWS כאמצעי לנטילת כספי המענקים שלא כדין. עוד נטען, כי המרמה באה לידי ביטוי בניפוח מסיבי של היקף ועלויות מרכיבי הפרוייקט, על ידי הגשת דוחות ביצוע כוזבים ואי תשלום לקבלני משנה וספקים. כמו כן, מדובר ברכישת ציוד ומכונות מהספק הגרמני לידר, תוך קשירת קשר עם הספק לשם ניפוח העלויות והחזרת היתרה לנאשמים 1 ו-2 באמצעות חשבונות בנק זרים, תוך הצגת הסכומים כהשקעת הון עצמי במזומן.
אשר למצג בנוגע לההון העצמי, נטען על ידי התביעה כי זה מבוסס על מכתב שנשלח מטעם בנק המזרחי לתעשיה ולחקלאות (ת/404) המאשר, לבקשת חב' אלעד הצפוני, כי ביכולתה לגייס סכום של כ-10 מיליון דולר לצורך השקעה בפרוייקט. התביעה טוענת כי המכתב הנ"ל נכתב לבקשת הנאשמים 1 ו-2 ועל פי המידע שסיפקו, מבלי שהיה כל כיסוי לאמור בו.