הטענה בדבר מרמה בנוגע להשקעת ההון העצמי
- מוסכם על הצדדים, כי ההכרעה בסוגייה זו כרוכה בשאלה אם בוצעו תנועות סיבוביות הנוגעות לכספים אשר הועברו, לכאורה, לחברת לידר, וחזרו בחלקם לחשבון הבנק של חברת אלעד הצפוני, תוך הצגתם כהשקעה בהון עצמי.
כזכור, נטען על ידי התביעה כי הנאשמים הציגו מראית עין של השקעת הון עצמי על ידי הבעלים, בדרך של העברת כספים לחשבון אלעד הצפוני מחשבונות יהושע גוטליב בשווייץ, כאשר בפועל מדובר בהחזרת כספים שהועברו לחשבון פטמרק.
הנאשמים טענו מנגד, כי הסכומים ששולמו לחברת לידר "שולמו כולם כדין, בגין מחיר נכון של מכונות, וכי לא הוחזרו כלל כספים מחברת לידר אשר הפכו להון עצמי...".
על פי קביעותיי העובדתיות, בוצעו העברות הכספים מחברת אלעד הצפוני לחשבון פטמרק בשווייץ, מתוך מטרה אחת ויחידה – לקבלם בחזרה באמצעות חשבונותיו של יהושע גוטליב, ולא היתה כל סיבה סבירה אחרת, על שום מה לא בוצע התשלום במישרין לחברת לידר.
דחיתי את הטענה, לפיה העברת הכספים לחשבון פטמרק נעשתה לבקשת מנהלי חברת לידר עצמם, וציינתי כי מדובר בטענה סתמית ותיאורטית, מבלי שיש לה עיגון ממשי בחומר הראיות, ומבלי שאנשי חברת לידר התבקשו לאשר את הדבר.
בהתאם לממצאים אלה, הנני קובע באורח חד משמעי, כי הסכומים שהועברו לחברת אלעד הצפוני שמקורם בחשבון פטמרק, אינם יכולים להיחשב כהשקעת הון עצמי על ידי הבעלים, שכן מדובר באותם סכומים שיצאו מחברת אלעד הצפוני וחזרו אליה, או לחשבונותיהם של הנאשמים 1 ו-2.
לפיכך, ניתן לקבוע כי הנאשמים דיווחו במרמה על השקעת הון עצמי בחברת אלעד הצפוני, בהתאם לנדרש בתנאי כתב האישור שהוצא על ידי מרכז ההשקעות.
הטענה בדבר מרמה כלפי קבלני המשנה
- לטענת התביעה, העובדה כי לא שולמה מרבית התמורה לספקים ולקבלני משנה, מעידה על כוונת מרמה מצדם של הנאשמים, שכן "רק בדרך זו נותר בידי הנאשמים די כסף על מנת לסובבו ולהציגו כהון עצמי המושקע בפרוייקט ואף לקחת לכיסם למימון חיי מותרות".
עוד טוענת התביעה, כי אי התשלום לקבלנים ולספקים היה מכוון ואינו תוצאה של אילוץ כלכלי, ולפיכך כל המחאה אשר לא נפרעה מהווה ראיה לביצוע עבירת מרמה.
נאשם 1 טען מנגד, כי אין מדובר בכוונת מרמה כלל, שכן הנאשמים עשו ככל יכולתם על‑מנת לשלם את כל חובותיהם לספקים, גם באמצעות מקורותיהם האישיים, תוך נשיאה בתשלומי ריבית בסכומים גבוהים.
עוד נטען, כי מרבית החובות לקבלנים לא הוכחו כלל ועיקר.