לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראייתי הנוגע לעניין, הנני קובע כי הנאשמים 3, 5 ו-6 אכן ניכו מס תשומות, במסגרת 8 דוחות תקופתיים שהגישו למנהל המכס והמע"מ, מבלי שהיה ברשותם מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ.
אפשר שההפרש בין מס התשומות שקוזז לבין מס התשומות האמיתי הינו קטן יותר מזה המופיע בנספח ט"ו לכתב האישום, אך עדיין מדובר בפערים שאינם ניתנים לגישור, ולא שמעתי הסבר מניח את הדעת לקיומם. משמעות הדבר היא, כי בשמונה מתוך תשעת הדוחות שהוגשו התבקשו החזרים בגין מס תשומות שקוזז, בסכומים גבוהים בהרבה מאלו שהגיעו לנאשמים 3, 5 ו- 6, כדין.
כידוע, מתנה סעיף 38 לחוק מע"מ את הזכות לנכות מס תשומות בכך שיש בידי העוסק המנכה חשבונית מס שהוצאה לו כדין, רשימון יבוא או מסמך אחר, שאישר לעניין זה המנהל. ניכוי מס תשומות שלא על פי מסמך כזה, הינו ניכוי שנעשה שלא כדין, כאשר המשמעות היא הוצאת כספים מאוצר המדינה, במרמה.
לאור האמור, ומאחר שהוכחו יסודות העבירה לפי סעיף 117(ב)(4), כפי נוסחו לפני תיקון מס' 20 לחוק מע"מ, הנני מרשיע את הנאשמים 3, 5 ו- 6 בשמונה עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38, לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק מע"מ.
מאחר שהדיווחים שהוגשו למנהל המכס ומע"מ היו דיווחים כוזבים, הרי שיש להרשיע את הנאשמים 3, 5 ו- 6 בשמונה עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדוייקת בלא הסבר סביר או מסירת דוח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ, וזאת ביחד עם סעיף 117(ב) רישא לחוק מע"מ, לאחר שהוכח לי מעבר לכל ספק, כי הדיווחים הכוזבים נעשו מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס.
סיכום האישום החמישי
- א. לאחר שקבעתי כי הנאשמים 1 ו-2 אינם נמנים על הגורמים המנויים בסעיף 119 לחוק מע"מ, הנני מזכה את הנאשמים הנ"ל מהעבירות המיוחסות להם באישום החמישי.
ב. הנני מרשיע את הנאשמים 3, 5 ו- 6 בעבירה של אי ניהול פנקסי חשבונות שהיה עליהם לנהל, לפי סעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ. הרשעה זו אינה בנסיבות המנויות בסעיף 117(ב) רישא לחוק מע"מ.
ג. הנני מרשיע את הנאשמים 3, 5 ו- 6 בשמונה עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38, לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק מע"מ; ובשמונה עבירות נוספות של מסירת דוחות הכוללים ידיעות לא נכונות בכוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(א)(3) ביחד עם סעיף 117(ב) רישא לחוק מע"מ.