התביעה גורסת כי על פי החשבונית, ס/298, עלות העבודה שבוצעה בשטח עומדת על 52,250 ₪ (לא כולל מע"מ) ועל פי האמור בכרטסת חברת GWS, ת/329, שולם סך של 46,800 ₪ מתוך סכום החשבונית רק ביום 20.7.95, היינו לאחר המועד המופיע בדוח ביצוע מס' 6.
הואיל ובתקופת הדוח לא בוצעו כל עבודות בניה, כאשר עבודות החפירה של חברת חפר אביב בע"מ דווחו בדוחות קודמים, ואילו התמורה בגין תחילת עבודות הקידוח טרם שולמה, יוצא, כך נטען על-ידי התביעה, כי הנאשמים דיווחו על הוצאה בסך 875,000 ₪ "אשר לא היתה ולא נבראה".
אף כאן נטען על-ידי נאשם 1, בעיקר בהסתמך על עדותו של ישראל קנטור, כי בוצעה העבודה המדווחת בדוח הביצוע וכי החשבונית שהוצאה על-ידי חברת GWS היתה חשבונית אמיתית המשקפת את ביצוע העבודות בשטח, ולפיכך יש לדחות את טענת התביעה כי מדובר בחשבונית כוזבת ובמצג שוא כלפי מרכז ההשקעות.
לאחר עיון בחומר שהוצג בפניי, לרבות צפיה בתמונות, בסרטוני הוידאו ועיון ביומן העבודה, הנני קובע כי הדיווח המופיע בדוח מס' 6, המתייחס להשקעה שבוצעה באתר שטראוס בתקופה שמיום 6.6.95 ועד 1.7.95, הינו כוזב ואינו משקף את המציאות לאשורה, באשר נסמך על חשבונית כוזבת שהוצאה על-ידי חברת GWS. גם חשבונית זו אינה משקפת כל עבודה שבוצעה על-ידי חברת GWS, שכן העבודות הנוגעות לנושא הקידוחים בוצעו על-ידי חברת הר כרמל קידוחים בע"מ, שהוציאה חשבונית על סך 61,132 ₪ (כולל מע"מ) ומתוך סכום זה שולם סך של 46,800 ₪, במועד שמעבר לתקופת הדוח.
לאור האמור, הנני קובע כי ההשקעה המדווחת בדוח ביצוע מס' 6 והמצטברת לכדי 5,285,098 ₪, לא נעשתה על-ידי חברת מון פארק תעשיות, והיא מבוססת על חשבונית כוזבת של חברת GWS.
דוח ביצוע מס' 7 מתייחס לתקופה שמיום 2.7.95 ועד יום 1.8.95, בו מדווח על השקעה בסך 750,000 ₪ ואליו צורפה חשבונית של חברת GWS בסכום זהה. אף בדוח זה נאמר כי מדובר ב"ביצוע עבודות בניה באתר כרמיאל על-פי הסכם".
מהדפים הרלוונטים ביומן העבודה (ת/41), עולה כי בתקופת דוח הביצוע בוצעו באתר יציקת כלונסאות על-ידי חברת חפר אביב בע"מ ונסיונות קידוח על-ידי חברת הר כרמל קידוחים בע"מ. לפיכך, כך טוענת התביעה, לא בוצעו עבודות בניה כלשהן באתר. בסרטון הוידאו מיום 17.7.95 נשמע יובל ברזילי אומר "עוד שבוע באתר, אין התקדמות בקידוח הכלונסאות. מכונת הקידוח, אחד הזחלים התפרק. עומדת ללא פתרון. הובטחו עוד שתי מכונות קידוח בשבוע שעבר. עד הבוקר יום ראשון, שעה 7:30, לא הגיע אף אחד לכאן. שאר השטח שומם. אין אף אחד." בביקור מיום 31.7.95 נשמע יובל ברזילי "מיואש", כדברי התביעה, באומרו "יום שני, סוף יולי, שעה 7:30 בבוקר. הפועלים הגיעו לעבודה. מקדח לא פעיל. שוב תקלות בקידוח הכלונסאות. הכל שומם".