מכאן מתחייבת המסקנה, שהתקנות אינן רלוונטיות למערער ולג'ק מאונט ולדירות המגורים שהושכרו על ידם בארצות הברית והם אינם זכאים ליהנות מהפחת המיוחד הקבוע בתקנות הפחת לדירה.
- יתירה מכך, כל מערך ההטבות שניתן בחקיקה בגין דירות מגורים להשכרה, הן בפקודת מס הכנסה, הן בחוק לעידוד השקעות הון (סעיף 53ג לחוק) והן בתקנות הפחת לדירה, נובע מהרצון הברור לעודד השכרתן של דירות למגורים בישראל בעידן של מחסור בדירות להשכרה (ראו נמדר עמ' 400).
לצד הפחת המיוחד לפי תקנות הפחת לדירה נקבעו בדיני המס גם הטבות להכנסה מהשכרת דירות למגורים בישראל. למשל, חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), התש"ן-1990, המעניק פטור ממס ליחיד על הכנסה מהשכרת דירת מגורים (בכפוף לתקרה) מגדיר "דירת מגורים" כדירה הנמצאת בישראל (סעיף 1(2) לחוק). תכלית הפטור הייתה לתמרץ בעלי דירות להשכיר את דירותיהם בישראל כדי לתת מענה למחסור שנוצר בדירות לעולים חדשים עקב גל העלייה הגדול לארץ באותה תקופה.
גם סעיף 122(א) לפקודה מעניק שיעור מס מופחת של 10% על הכנסה מדמי שכירות מהשכרת דירה המשמשת למגורים בישראל. הרציונל של שיעור מס מופחת זה הוא לתמרץ בעלי דירות בישראל להשכיר את דירותיהם ולא להשאיר אותן ריקות (ו"ע 10216-07-14 אביגדור וימן נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה 19-20,49 (14.2.2016)).
- אציין כי, לעמדת המערער (לה מסכים המשיב) אין לראות בדירות בארצות הברית כ"מקרקעין" לצורך דיני המס בישראל (סעיף 3 לרשימת העובדות המוסכמות) ולכן לטענתו, אין להחיל עליו את סעיף 21(א) לפקודה ויש לקבוע כי הדירות אינן "בניין". היה מצופה מהמערער שיהיה עקבי ויסכים כי, בשל אותו נימוק, גם תקנות הפחת לדירה לא יחולו עליו. היות שהמערער גם מחזיק בעמדה, שדיני המס בארצות הברית (שם לטענתו מוכר פחת בגין מלוא שווי הדירות, סעיף 67 לסיכומי המערערים) אינם רלוונטיים לקביעת חבות המס בישראל (ראה עמדתו בדיון לעיל בסוגיית זיכוי מיסי חוץ), התוצאה היא שאין מנוס מהקביעה, אף אליבא דגישת המערער, כי יחול הכלל הרגיל בסוגית הפחת לפיו מרכיב הקרקע בדירות לעולם אינו מתבלה ולכן אין להפחיתו.
- המסקנה העולה מהמקובץ היא שהפחת המיוחד לפי תקנות הפחת לדירה, שנועד לתת הטבה על מנת לעודד השכרת דירות למגורים בישראל, אינו רלוונטי למערער ולג'ק מאונט שבבעלותם דירות המושכרות למגורים בארצות הברית.
כפועל יוצא, יחול הכלל הרגיל, לפי סעיף 21(א) לפקודה, לפיו לא יותר ניכוי פחת בעד רכיב הקרקע של עלות הדירות.