תמצית התביעה של הובנר (ת.א. 2850-03-10)
- בין הובנר לסופר מדיק נחתם בשנת 2002, הסכם בלעדי להפצת מוצרים בישראל (להלן: "הסכם ההפצה").
במסגרת הסכם ההפצה, שנוסח באנגלית, מינתה הובנר את סופר מדיק למפיצה בלעדית של מוצריה בישראל, לתקופה של 5 שנים. בשנת 2005 עודכנה רשימת המוצרים בהסכם ההפצה ונוספו לה מוצרים נוספים נושאי הסימנים "טננבלוט" וSILICEA- ואף מוצרים נושאי הסימן MULTIFLEX ואחרים, שישווקו על ידי סופר מדיק בישראל (נספח 1 להסכם ההפצה, ת/110).
בשנת 2006 עודכנו סעיפים 8 (2) , 9 (4) ו-11 (1) להסכם ההפצה והוסכם כי תוקפו יוארך לתקופה של 10 שנים, בתנאי שיעד המכירות השנתי המינימלי יעמוד על סך של 385,000 יורו ויגדל מדי שנה ב-10%, ותנאי התשלום הוארכו מ-60 יום ממועד החשבון ל- 90 יום ממועד החשבון (ת/177).
- במכתב מיום 14.11.05, אישרה הובנר לסופר מדיק לעשות שימוש בסימן המסחר הרשום שלה " טננבלוט" לגבי ארבעה מוצרים שלא יוצרו על ידי הובנר מסוג תה נגד צינון, טבליות להקלה על צרידות, ספרי לאף ושמן סיני.
במסגרת האישור האמור, בחתימת המנכ"ל ברנהרד מאן, הוסכם מפורשות כי האישור מותנה בכך שהנתבעים יעמדו ביעד מכירות שנתי לשנת 2006 של מוצריה, בסך של 500,000 יורו, ואישור זה יתבטל מאליו ביום 30.6.07, במידה והנתבעים לא יעמדו ביעד זה (נ/2).
לאחר מכן ביום 24.7.06 אישרה הובנר לסופר מדיק, בחתימת המנכ"ל ברנהרד מאן, לעשות שימוש בסימן שלה טננבלוט ובציור הנערה, בספריי לגרון ותרסיס שלא שהוזכר באישור הקודם ובאותם תנאים (נ/3).
- הובנר טוענת, כי הנתבעים לא עמדו ביעד המכירות השנתי, אך למרות זאת וכצעד של רצון טוב, האריכה הובנר לנתבעים במכתב נוסף מיום 19.6.07 בחתימת מנהלת היצוא מרתה דרייר, את הסכם ההפצה לשנה נוספת). במכתב הארכה נוסף, שנשלח לסופר מדיק בחתימת ג'רלד דוהמה וגידו פלשינגר, אישרה התובעת לנתבעים לעשות שימוש בסימני טננבלוט לגבי שלושה מוצרים: ספריי לאף, ספריי לגרון ותה צמחים עד ליום 30.6.08 (נ/4).
עוד הובהר לנתבעים, כי עד ליום 31.3.08 על הצדדים לנהל משא ומתן לגבי ארכה נוספת.
בפועל, הצדדים אמנם נפגשו, אך התקופה לא הוארכה פעם נוספת, ולכן טענה התובעת בתביעתה כי החל מיום 31.6.08, פג תוקפו של האישור ואסור היה לנתבעים לעשות שימוש בסימני טננבלוט על גבי מוצרים מכל סוג שהוא, אשר אינם מיוצרים על ידי התובעת.