בסיכומיו טוען ב"כ הנתבעים 1-2, כי סופר מדיק דיווחה להובנר על כל פעולותיה ועל ההצלחות במוצרים נושאי הסימן טננבלוט אצל יצרנים אחרים, וטען כי בין הצדדים הושגו הסכמות מחייבות בעל-פה. כראיה לכך הפנה להודעת מייל של מר ידיד מיום 21.3.07, על קשרים לשיתוף פעולה שסופר מדיק ניסתה לקשור בין הובנר לבין חב' סוד זאלץ גרמניה, ולמכתבה של דרייר המעיד כי סופר מדיק היתה אמורה לקבל עמלה עבור תיווך זה בשיעור של 10% (נספחים 20 ו-21 לתצהיר סופר מדיק). ידיד ולוי טענו לאורך כל הדרך, כי התנהלות הצדדים היתה לפעמים, מבוססת על הסכמות שהושגו בעל פה, לאו דווקא בכתב.
בסיכומי התשובה טוענת הובנר, כי התכתובת בינה לבין סופר מדיק בענין סוד זאלץ במרץ 07 לא מלמדת דבר, ובעיקר לא מלמדת שנכרתו בין הצדדים הסכמים בעל-פה.
- עיון בתכתובת מלמד, כי הצדדים נפגשו והעבירו ביניהם מסרים לפיהם יש בכוונתם לעבור על טיוטה של הסכם בענין סוד זאלץ. הנושא תועד גם בסיכום שיחה שהיה בין הצדדים (ת/ 81).
הדעת נותנת, כי מעת לעת צדדים אשר קיימים ביניהם יחסי אמון ויחסי עבודה ארוכי טווח, סיכמו דברים בעל-פה, אך הסכמות מחייבות לא הוכחו, במיוחד באותם נושאים שהיה מקובל ביניהם להגיע להסכמות בכתב, כדוגמת הרחבת זכות השימוש בסימן טננבלוט, עמידה ביעדי הרכישות וכיוצ"ב. הסכמות בעניינים אלה תועדו תמיד בכתב.
בנסיבות אלה, אינני מקבלת את הטענה שהעלו הנתבעים 1-2 לפי הוקנו לסופר מדיק זכויות משמעותיות בעל פה שאינן עולות בקנה אחד או חורגות מההסכמות שקיבלו ביטויין בכתב.
- ב"כ הנתבעים טוען כי עד אוקטובר 2009, סדרת המוצרים תחת הסימן טננבלוט מנתה 16 פריטים, כאשר 2 נרכשו מהובנר וכעשרה נוספים נמצאו בשלבי פיתוח כאלה ואחרים, כולל סדרת קוסמטיקה.
לדבריו, הדברים נתמכים באמור בסעיפים 10-18 לתצהיר מר פלורשינגר, הכוללים את רשימת המוצרים שסופר מדיק ייצרה באישור הובנר, וכן באישורו של מנהל הגרפיקה בהובנר, קפוטו, בסעיפים 10, 11 לתצהירו.
אכן פלורשינגר אישר בתצהירו רשימה ארוכה של מוצרים, אבל הרושם הרע שעדותו של פלורשינגר עשתה עלי בזמנו כבר פורט בפרוט' הדיון מיום 7.12.10. כזכור, פלורשינגר לא שב להעיד בבית המשפט והרושם השלילי שנותר אז, לא הופג. הובנר אף טוענת, כי מדובר ברשימה של מוצרים ששיווקם החל רק במאי 2009 – שמונה חודשים לאחר שפלורשינגר סיים את עבודתו בהובנר, ולכן אין ערך לדבריו ולרשימה שערך, שאין לגביה כל תיעוד נוסף.