ברם, לטענת הובנר, החל מ- 2008 צנחו הרכישות של סופר מדיק. בשנת 2008 נרכשו מוצרים בסך 402,000 יורו בלבד, ואילו בשנת 2009 היו רכישות בסך של 267,000 יורו בלבד. לטענת הובנר, התברר לה בדיעבד, כי הצניחה ברכישות בשנים הללו התרחשה במקביל לגידול עצום בשיווק מוצרים מפרים שביצעה סופר מדיק, תחת הסימן טננבלוט בישראל.
- סופר מדיק לא הכחישו שלא עמדו במינימום הגדלת הרכישות, שנקבעו בהסכם ההפצה לשנת 2008-2009, אבל טענו כי הסיבה לכך היא שהובנר הפסיקה לייצר מספר מוצרים: סוכריות טננבלוט עם ובלי סוכר, משחת אף טננבלוט ב 2008, וכן מוצרים לילדים.
בסיכומי הנתבעים אף נטען, כי הובנר הפסיקה את ייצור הסוכריות והשיבה את המוצרים הללו רק לאחר ביטול ההסכם עם סופר מדיק והעברת זכויות ההפצה למפיציה החדשים. כתמיכה לטענה זו, הפנו ב"כ הנתבעים לעדותו של אהוד רענן, בעלים של בית טבע בשם "רענן", שהעיד שלאחר שאקו-בלו מונתה למפיצה של מוצרי הובנר בישראל, הובנר עשו ערב מיוחד, הזמינו את בעלי בתי המרקחת וחנויות הטבע וחשפו בפני כולם את מוצריהם החדשים והישנים, ואף סיפרו כי חב' סופר מדיק זייפה את המוצרים של הובנר תחת המותג טננבלוט (סעיפים 9 ו-10 לתצהיר אהוד רענן) .
סופר מדיק טוענת כי התנהגות זו היתה חלק מאסטרטגיה חדשה של הובנר, לאחר חילופי ההנהלה, להביא באופן יזום ומלאכותי לסיום התקשרויות עם ספקים ומפיצים כמו סופר מדיק ולהחליפם בחדשים. לדבריה, הובנר נהגה באופן דומה, תחת שרביטו של מר קלנק, עם מפיצים באוסטרליה, בקנדה ובצרפת, כעולה מתמליל שיחה שהתקיימה בין ידיד לבין נציגה והוקלטה על ידי ידיד (נספח 49 ו- 50-53 לתצהירו) . היבואן בצרפת, נדרש לטענת ידיד, לשלם מחירים גבוהים ב-35% על כל המוצרים, ולאחר מכן נשלח אליו מכתב ביטול הסכם – בדיוק כפי שהיה במקרה של סופר מדיק ושל הזכיין מאוסטרליה ומקנדה.
עדת התביעה מטעם הובנר, מרתה דרייר, אישרה בעדותה כי באותה תקופה שהוחלף המפיץ בישראל, הובנר גם החליפה את המפיץ בצרפת (פרוט' מיום 8.11.15, עמ' 81).
- כאשר נשאל לוי אם עמדה סופר מדיק בהתחייבות להגדיל את הרכישות, השיב בחקירתו הנגדית, כי אין להתייחס ליעדי הרכישות בהסכמים, ובמקומם יש להתייחס לתחזית הרכישות השנתית, שהוצגה על ידי סופר מדיק בדואר אלקטרוני ונשלחה לדרייר בשנת 2008 ולביפס בשנת 2009. לוי אישר כי תחזיות אלה נמוכות מהאמור בהסכם ת/177.