- ידיד טען בחקירתו, כי מרבית התלונות על התשלומים החלו ב 2009, לאחר שקלנק נכנס לתפקידו וביטל את ההסכמות הקודמות, לפיהן היה על סופר מדיק לשלם מרגע שהסחורה הגיעה למחסני סופר מדיק ולא מרגע הוצאת החשבון. אולם כאשר הוצגו לעיונו של ידיד מכתבי הדרישה, שנשלחו גם בשנים 2007-2008, לא הכחיש כי דרישות אלה נשלחו לסופר מדיק בזמן אמת, ואישר כי מכתבי הדרישה הללו נשלחו זמן רב לפני שקלנק נכנס לתפקידו.
ידיד לא חלק על העובדה שבשנת 2009 החוב שצברה סופר מדיק היה בסך של 75,000 יורו, כעולה מהודעת הדואר האלקטרוני של דרייר מ 4.3.09 (ת/180).
ידיד גם לא חלק על העובדה שערב ביטול ההסכם תפח החוב ל 150,000 יורו ושולם רק ביום 8.5.09 (ת/163).
- ב"כ הנתבעים 1-2 לא התייחס בסיכומיו לטענה על פיגור בתשלומים, ויתכן שעשה כן לאור העובדה שהחשבונות ודרישות התשלום שנכללו ב-ת/180 מדברים בעד עצמם.
לעומת זאת טענו ב"כ הנתבעים, כי חודשים ספורים לאחר כניסת ההנהלה החדשה, חלה התדרדרות ביחסים שבאה לידי ביטוי בהחלטת הובנר לעצור משלוחים לישראל; להעלות מחירים ב-25% בעת משבר עולמי; ובהחלטת הובנר שלא לספק לסופר מדיק מוצרים חדשים, כעולה מעדות ידיד (פרוט' מ 25.6.15, עמ' 21).
להמחשת טענות אלה, הפנו ב"כ הנתבעים 1-2 לסעיף 9 לתצהירו של עד ההגנה מר משה רנן, סוכן מכירות ששיווק את מוצרי הובנר, אשר העיד כי בשנת 2009 פגש את עארף עסאף יחד עם עוד שני אנשים שהוצגו בפניו כאנדריאס קלנג ואלכסנדר ביפס, נציגי הובנר. לדבריו:
"תוך כדי השיחה שהיתה בינינו, עארף התרברב בכך שהוא ונציגי "הובנר" הולכים לדפוק את ציון ידיד בכך שהם הולכים לקחת ממנו את נציגות הובנר בישראל...."
ככל שהדברים הללו אכן נאמרו, אין בהם כדי לבטל את הטענה כי סופר מדיק פיגרו בתשלומים, כבר משנת 2007 והתמידו בכך גם לאחר שנשלחו אליהם דרישות להסדיר את הפיגור - והכל עוד לפני חילופי ההנהלה בהובנר.
סופר מדיק לא עמדו בהתחייבות להגדיל את היקף הרכישות בכל שנה
- הובנר טוענת, כי סופר מדיק התחייבו בהסכם ההפצה, לרכוש ממנה מוצרים בערך מינימלי שנתי אשר יגדל בכל שנה ב-10% אחוז. לדבריה, במסגרת התיקון להסכם ההפצה שנכנס לתוקף ב 29.9.06 (מוצג ת/177), נקבע שהמינימום עבור שנת 2006 יעמוד על 385,000 יורו וסכום זה יגדל שבכל שנה ב-% 10. לפיכך, בשנת 2008 היה על סופר מדיק לרכוש מהובנר מוצרים בסך 465,850 יורו לפחות, ובשנת 2009 בסך 512,435 יורו לפחות.