מומחה התביעה מצא כי שלוש עסקאות עצמיות אלה, שבוצעו בפרק זמן של 20 שניות, היו הגורם המרכזי לעליית שער המנייה מ-98.2 ל-98.9 ׁ(ראו ת/76 עמ' 24)ׁ.
--- סוף עמוד 128 ---
ביום 29.11.2010 בין השעות 16:02-16:03 נאשם 2 הזרים שתי הוראות מכירה מחשבון אוטוגלס בסך 100,000 ע"נ כל אחת, בשערים 101.9 ו-102.3. שער העסקה האחרונה בעת הזרמת ההוראות עמד על 101.
בשעה 16:10 נאשם 2 הזרים הוראת קנייה מחשבון ארנה, בסך 800,000 ע"נ בשער 102.6. שער העסקה האחרונה בעת הזרמת ההוראה עמד על 101. מתוך הוראת קנייה זו, 100,000 ע"נ בוצעו באופן מיידי בשער 101.9 מול הוראת המכירה הראשונה בסך 100,000 ע"נ שהוזרמה ע"י נאשם 2 קודם לכן מחשבון אוטוגלס, ו-81,923 ע"נ בוצעו בשער 102.3 מול הוראת המכירה השנייה. בעקבות ביצוע עסקאות אלה שער המנייה עלה ל-102.3.
בשעה 16:11 נאשם 2 הזרים הוראת קנייה מחשבון ארנה, בסך 697,034 ע"נ בשער 102.6 (הוראה זו צוינה לעיל בחלק העוסק בעסקאות מתואמות). שער העסקה האחרונה בעת הזרמת ההוראה עמד על 100.8. מתוך הוראה זו, 18,077 ע"נ בוצעו באופן מיידי בשער 102.3 מול יתרת הוראת המכירה השנייה בסך 100,000 ע"נ שהוזרמה ע"י נאשם 2 קודם לכן מחשבון אוטוגלס (ראו ת/76 עמ' 26).
- אמור מעתה, העסקאות העצמיות שביצע נאשם 2 תומכות בעמדת המאשימה.
תפיסתו של הנאשם את המותר והאסור במסחר בניירות ערך
- במהלך חקירתו ברשות, ביום 18.07.11, חשף הנאשם 2 תפיסתו למותר ואסור במסחר בניירות ערך. נאשם 2 היה סבור כי משמעות הרצת מניות הינה כאשר הוא, לדוגמא, קונה מיליון ₪, ונאשם 3 קונה ממנו מחר את מיליון הש"ח הנ"ל. זה, לדידו, הרצת מניות, שכן: "...בעצם לא עוברת סחורה וזה הרצה".
משסוחר קונה ניירות בכמויות, לשיטת הנאשם לא מדובר בהרצת מניות, כדלהלן:
"חוקר: ...אני שואל אותך, נתתי לך דוגמא. יש נייר במאה, בעל שליטה, יש לו אלף ואחת סיבות איזשהו מוטיב, להביא את הנייר למאתיים. הוא יודע שהוא מהלך עתידי שהוא הולך לעשות מביא בקניות רק מאה. לא מעניין אותו בכלל, זה.
נאשם 2: אם הוא קנה כל הדרך?
חוקר: עד מאתיים.
נאשם 2: אין הרצה" ת/2ד, קובץ 630, עמ' 27 שו' 20-7).
ולפני כן:
--- סוף עמוד 129 ---
"נאשם 2: אין שחקן בבורסה שלא בא לקנות, בנייר הורידו לו נייר, החזקה, שהוא בא לקנות. עכשיו הוא יגיד לך, כל אחד יבוא, אני קונה בשביל לקנות. אבל הוא מעניין אותו כי הוא ירד... ברור שיש לי אינטרס בנייר, ואני מסתכל על השער, ואני אומר אני קונה, כי אני קונה, אבל אני קונה. זה לא עכשיו העברתי אלף שקל, אתה שומע אם קניתי מצביקה אלף שקל, העלינו שבעה אחוז מהערך... אבל אני אומר לך בקטע הזה שנייר יורד ומישהו מתקן אותו SO CALLED, כל מדינת ישראל תזמין לפה את כולם. אחד אחד, אין לך בורסה יותר. כאילו זה ברור שיש לך אינטרס בנייר, בסדר אתה רוצה לקנות. זה חשוב לך. עכשיו מישהו פתאום מוריד לך בעשרים אלף שקל נייר, של מיליארד שקל. חשוב לך שהוא לא ירד אה זה... יש לך אינטרס בנייר, בנייר מסוים, אף-אחד לא יגיד לך קניתי בשביל להעלות את ההחזקה שלי. אבל יש לו אינטרס בנייר הזה, זה ברור שיש לו אינטרס. מורידים לו עכשיו שווי החזקה מוסדי עשרים מיליון שקל, שלושה אחוז על אלף שקל. הוא רוצה לקנות עכשיו שלושים אלף שקל ובלי שינוי הוא יבוא לחקירה והוא יגיד לך קניתי, כי רציתי, אבל למה היה חשוב לך בדיוק שלושים אלף שקל? חסר לך עכשיו. כאלה פקודות יש לך שבע מאות ביום, תזמין את כולן. אני מספר לך סיפור על עשר אלף שקל או על עשרים אלף כשהוא אמר לי הרגע שלושה אחוז. אבל מה קרה בזה? אני קונה את הנייר כל החיים, כל הפה, כל השן, אז מה קרה? מישהו יכול להגיד שהקנייה הזאת, דווקא היא קנייה להעלות שער?" (ת/2ד, קובץ 630, עמ' 20 שו' 14 עד עמ' 21 שו' 12).
- אמור מעתה, נאשם 2 במהלך חקירתו ברשות חשף תפיסתו, לפיה כל עוד מזרים הוא הוראות קנייה אמיתיות, דהיינו המבטאות אינטרס כלכלי במניות – הדבר לגיטימי, גם משמדובר בהוראה שבאה על-מנת להשפיע על שער המניה, דהיינו לתקן את שער נייר הערך בו היה לו אינטרס.
- כללו של פרק, מסכתות הראיות שנרשמו בפרק זה מתיישבות עם עמדת המאשימה. כל מסכתא ומקומה, כל מסכתא משקלה, מידת תמיכתה וכוחה בחיזוק עמדת המאשימה.
מקצת מטענות שהועלו בסיכומי ההגנה
- פרקליטיו המלומדים של נאשם 1, עו"ד נבות תל-צור, עו"ד ירון ליפשס ועו"ד ליה גוני, הציגו בסיכומיהם את בסיס טענות ההגנה, לפיו נאשם 1 באותה תקופה היה עסוק בחיפוש משקיע שיאפשר לו לרכוש גרעין השליטה במנופים מידי קבוצת ASTC. על-פי מזכר ההבנות שנחתם ביום
--- סוף עמוד 130 ---