ועוד, פרקליטיו המלומדים של נאשם 1, עו"ד נבות תל-צור ועו"ד ירון ליפשס, ציינו בסיכומיהם, בין היתר, כי אילו תפקידו של נאשם 1 בתכנית המרמתית היה אכן לדאוג למימון: "... מתבקש
--- סוף עמוד 133 ---
היה שחילוץ היה חל על מלוא עלות הרכישות, בפרט כשידוע כי התקציב של בן-יהודה היה גבוה מסכום הרכישות בפועל. לכל הפחות – היה מתבקש שאלדר ידרוש שבן-זקן יהיה זה שיישא בהפסד, ולא אלדר עצמו. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שבן-זקן הוא 'בעל הממון' ביחס לאלדר... מחיר המניות בעסקאות הרכישה של בן-יהודה (96 אגורות למניה בעסקה הראשונה ו- 100 אגורות למניה בעסקאות האחרות) מעיד בבירור כי בן-זקן ביקש להכניס את בן-יהודה להשקעה האטרקטיבית במנופים ולא להשפיע באופן מלאכותי על השער..." (סעיפים 147-148 לסיכומי נאשם 1, עמ' 28 לסיכומים).
לא אוכל לקבל עמדת הפרקליטים המלומדים.
לשיטת ההגנה, נאשם 2 כפעיל בורסה מן השורה, רכש מניות עבור משקיע אותו לא ידע ולא הכיר. מדוע היה עליו לשאת בהפסדים בגין רכישה זו?!
הדברים מקבלים נופך נוסף, נוכח הדברים שצוינו ע"י הפרקליטים המלומדים: "... אין מחלוקת כי בעקבות ההנפקה חלה ירידה בשער שהפתיע את בן-זקן, והוא שוחח על כך עם גורמים שונים, לרבות אלדר. אותם גורמים הסבירו לו כי ה'בעיה' של ירידת השער מהווה, למעשה, הזדמנות לרכישת מניות במחירים אטרקטיביים. בן-זקן פעל לניצול ההזדמנות העסקית שנוצרה, ופנה (באמצעות נניקשווילי) לבן-יהודה בהצעה לרכוש חבילת מניות במחיר אטרקטיבי, וזאת בתקווה לשלבו בעתיד בעסקה ASTC..." (סעיף 150 עמ' 28 סיכומי נאשם 1). במצב דברים זה לא הוסבר מדוע היה על הנאשמים לקבוע מחיר פיקס, הרי היה מדובר "בחלון הזדמנויות" בו היה נכון לטימור בן-יהודה לרכוש מניות בהזדמנות. מה הקשר בין "חלון הזדמנויות" לבין "מחיר פיקס"?! מדובר בשני מושגים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת [למותר לציין, שוב, את ה"הנחת העבודה", שאין חולק עליה, כי נאשם 2 הינו פעיל מיומן בשוק ההון, הרוכש ומוכר מניות על-מנת לזכות ברווחים שהם בנשמת אפו של סוחר כמותו].
על-פי שיטת המאשימה, נאשמים 1 ו- 2 פעלו בצוותא חדא, שותפים לקשר פלילי, שותפים לתכנית מרמתית להשפיע על שער מניית מנופים. במסגרת קשר זה "נרתם" טימור בן-יהודה כמשקיע (על-ידי נאשם 1 באמצעות נניקשווילי). במסגרת הקשר הפלילי בוצעו עסקאות, שמטרתן הייתה להשפיע על מחיר מניית מנופים. במקביל, עסקאות אלה היו אמורות לשאת רווחים. בכל מקרה, המחיר שנקבע ע"י הנאשמים, "מחיר הפיקס", אינו מחיר כלכלי. המחיר שנקבע מראש מערער התזה הנטענת ע"י ההגנה, כי מדובר היה בעסקאות לגיטימיות לרכישת מניות במהלך פעילות רגילה ושגורה בבורסה. "מחיר הפיקס" שנקבע בין הנאשמים מתיישב עם עמדת המאשימה.
- מעניין לעניין באותו עניין, גרסה פרקליטתו הנכבדת של נאשם 2 בסיכומיה, כי נאשם 2 שיווק לעו"ד לברון: "...שיווק מקובל ושגרתי למשקיע שהכיר את המניה ורצה להשקיע בה" (סע' 140-136, עמ' 22, סיכומי הגנה; סע' 213-212 עמ' 32, סיכומי הגנה; סע' 326, עמ' 50, סיכומי הגנה).
צרת טיעון זה כי גם הרכישות עבור עו"ד לברון לא היו בבחינת שיווק מקובל, שכן אין מחלוקת שמדובר במכירות שנעשו מבלי שנאשם 2 נשא ברווח כלשהו מהעסקה. עם כל הכבוד, נאשם 2 לא