--- סוף עמוד 134 ---
התייצג ולא ביקש להתייצג, כפעיל בורסה הפועל לשם שמיים. נאשם 2 הינו פעיל בורסה הפועל למטרת רווח כספי, ומשכל השיווק לעו"ד לברון היה ללא רווח, יש בכך כדי ללמד דבר ו/או חצי דבר.
באופן דומה, גרסה הפרקליטה המלומדת שהוראות הרכישה עבור עו"ד לברון ניתנו בצהריי יום המסחר לכל אורכו ולא בסוף יום המסחר, שעות שאליבא דתביעה אפיינו את נאשם 2 ברצונו להעלות את שער המניה על בסיס הקשר הפלילי.
מן הראוי לציין, כי מדובר ברכישות שנעשו ביום 18.11.10, כאשר לא הוכח כי הקשר הפלילי הנטען כבר יצא אל הפועל במועד זה (האזנות הסתר החלו מאוחר יותר).
יתר על כן, משההגנה ביקשה ללמד באותות ובמופתים שהרכישה בסך 2.2 מיליון ₪ לעו"ד צבי לברון הינה בבחינת רכישה "תמימה", כמוסבר בעדותו של לברון בבית-המשפט, אזי יש ברכישה זו כדי לתמוך בעמדת המאשימה. זאת על שום שכלל הרכישות שנועדו להעלות שער המניה במסגרת הקשר הפלילי בוצעו סמוך לשלב הנעילה.
הדברים מקבלים הדגש נוסף לאור העובדה, שהכמות שנרכשה עבור עו"ד לברון בסך 2.2 מיליון ערך נקוב אינה כמות מבוטלת. הנה נא, רכישה זו הכשרה למהדרין, אליבא דהגנה, התבצעה על-ידי נאשם 2, שנתן הוראה לרכוש סכום של 2.2 מיליון ₪. מתי?! בצהריי היום.
בכל מקרה, גם שהשיווק לעו"ד לברון מתיישב יותר עם עמדת התביעה מאשר עם עמדת ההגנה, עדיין לא מצאתי בנסיבות שיווק המניות לעו"ד לברון בבחינת תוספת ראייתית למארג ראיות התביעה שהונח בפניי.
- פרקליטתו המלומדת של נאשם 2, עו"ד מיכל רוזן-עוזר, טענה כי מתוצרי האזנת הסתר עולה כי בעת שנתקבלה הזמנתו הראשונה של טימור בן-יהודה, היו לנאשם 2 קשיי אשראי, ועל-כן פנה בבקשת סיוע לנאשם 3, כמו גם לחברת אקסלנס. לגישת הפרקליטה הנכבדת, לו היה מדובר בקשר פלילי, כטענת המאשימה, היו הנאשמים נערכים להסדרת האשראי, ולא נכנסים למצוקה ברגע האמת (ראה למשל סע' 134-133 עמ' 21 לסיכומים).
לנאשם 2 לא היה אשראי בלתי מוגבל. גם משלזכותו עמד אשראי נכבד, עדיין מדובר היה באשראי מותחם ומוגבל.
זו אחת הסיבות העיקריות שנאשם 2 נזקק ל"מחלץ" בדמות טימור בן-יהודה. לולא מצוקת האשראי, יכול ונאשם 2 היה פועל בתקופה הרלוונטית להעלאת השער באמצעיו שלו ובימים שנצפו להיות טובים – לאחר כניסת מניית מנופים למדד ת"א 100 – היה פועל לטובתו על-פי שיקול דעתו להסדרת החזקותיו בתיקו האישי. ברם, משמסגרת האשראי הייתה מותחמת, נזקק נאשם 2 ל"תרומתו" של נאשם 1, שבאמצעות ננקשוילי וטימור בן יהודה, פתר, סך-הכל, מצוקת האשראי בה היה נתון.