בנוסף, מהשיחות שתועדו ביום 22.11.10 עולה כי הנאשמים היו ערים ומודאגים משער המניה וההשפעה על הממוצע. הנאשמים נסמכו על-כך שנאשם 1 מתארגן בהשגת "קונה" "מחלץ", שיאפשר רכישת מניות בהתאם (ראה לעיל שיחות 231; 290; 447; 759; 772).
- שיחה 1449 מיום 23.11.10, שעה 19:46, שוחחו נאשם 2 ושותפו, רועי גיל.
--- סוף עמוד 137 ---
נאשם 2 דיווח: "אה וואלה קיבלתי אורדר היום בשלוש וחצי". ובהמשך: "ירד כל היום והיו שם מוכרים, שפכו טונות, מה זה נקודת שיווי משקל של ההנפקה, שכל מיני כאלה שקנו ממנו בהנפקה רוצים לצאת, זה ייגמר, זה ייגמר, הנייר הזה יטוס. רועי: אני מסכים, איי.. נאשם 2: אנחנו ראינו הרבה ניירות ששופכים לך במחיר מסוים כל כמות, ואחרי זה הכל פתוח".
שיחה בין השניים שלוש דקות אחר-כך (שיחה 1452): "נאשם 2: בקיצור זהו, הביאו לי איזה לקוח מחו"ל, שדרך אודי ברזילי מחר קונה, זהו".
לגישת ההגנה, נאשם 2 מזהה המכירות המאסיביות במניית מנופים בהליך טבעי ב"שיווי משקל של ההנפקה", שלאחריו "הנייר יטוס": "...הנה לא חשש בליבו של אלדר, אלא ההבנה שמדובר בסיטואציה שאינה חריגה, הנובעת מרצונם של משקיעים לממש רווח מהר. רצון, המהווה הזדמנות, זמנית וחולפת, לקנות, שכן לאחר מכן 'הנייר יטוס'" (סע' 168, עמ' 26 לסיכומי נאשם 2).
עקת טיעון זה, כי פעולת ההרגעה של נאשם 2 אינה בבחינת חריג, אלא מדובר בתכונה המאפיינת את נאשם 2 לאורך כל הדרך. נאשם 2, כמי שבטוח בדרכו, ביקש תמיד להרגיע את סביבתו ולשדר "עסקים כרגיל", כמי שהשליטה בידיו.
פעולת הרגעה זו דומה לפעולות הרגעה קודמות. פעולת הרגעה זו מתיישבת עם מי שיודע כי בכוחו יהא להזרים הוראות רכישה במיליוני שקלים, על בסיס הקשר הפלילי, הוראות רכישה שיהא בהן להשפיע על שער המניה.
- פרקליטתו המלומדת של נאשם 2 גרסה בסיכומיה כי אם פעולותיו של נאשם 2 היו מוכוונות שער, אזי היה מעביר לנאשם 1 את המסר הפשוט, לפיו את הקונים יש להביא מיד ולא לאורך שבועיים.
הסנגורית ציינה: "...אם בתוכנית מרמתית שתכליתה להשפיע על ממוצע המחירים עסקינן, אלדר היה חייב להבהיר לבן-זקן שאין תועלת בהזמנות לעוד יומיים וליום האחרון, הוא חייב היה להבהיר לו, את שנאמר לו על-ידי שפירא, שכדי להשפיע על הממוצע צריך הזמנות, ועכשיו..." (סע' 187, עמ' 29 לסיכומי נאשם 2). הסנגורית ציינה כי אם שכח נאשם 2 נתון אלמנטרי זה – לפיו הממוצע הוא זה שקובע – אזי נאשם 3 הזכיר לו זאת וניתן היה לצפות מנאשם 2 לזרז את נאשם 1 ולהבהיר לו שאין תועלת ברכישות ביום האחרון. לדברי הסנגורית, דבר מכל אלה לא נעשה (סע' 188, עמ' 29 לסיכומי נאשם 2).