הדברים נכונים. עם זאת, הנאשמים לימדונו על הזהירות הרבה בה נקטו בשיחותיהם, השפה בה השתמשו, ולענייננו, נזהרו מלדבר מפורשות בעניין תוכנית המרמה. לדוגמא, משהגיעו במהלך אחת השיחות למקום בו היו חייבים לומר דברים מפורשים בנושא, החליפו מכשירי הטלפון כך שהשיחות התקיימו בטלפונים אחרים, שלא היו תחת האזנה (ראה בהמשך שיחה 1158 מיום 23.11.10).
ועוד, הנאשם 2 לא היה צריך לדבר עם הנאשמים או/ו עם גלי ליברמן או/ו רועי גיל בנושא, שכן השניים היו מודעים לתוכנית מראשיתה (ראה קביעותיי בעניין השניים לעיל). כמו כן, לא ניתן לקבל דבריו של נאשם 2 כי התיבה "פתרון" או התיבה "בעיה" הינן תיבות התבטאות לא
--- סוף עמוד 21 ---
מוצלחות שאינן נוגעות לבעיית שער, אלא נבעו מרצונו להרגיע את נאשם 3 בשל ירידת שער מניית מנופים (עמ' 976 שו' 20-10).
כמצוין, נאשם 2 דיבר ארוכות, ולעיתים לא במעט התרגשות כמי שיודע ששיחה זו, שיחה 130, עומדת לו לרועץ, בבחינת טריז משונן, שבכוחו לערער יסודות הגנתו. בסופו של יום נאשם 2 דיבר ודיבר, אך לא היה בדבריו להקהות מהמשמעות הברורה העולה משיחה זו, כל שיכול היה לומר כי הביטוי "פתרון" הינו ביטוי לא מוצלח (עמ' 975 שו' 19), ו"הבעיה" אינה נוגעת לבעיית שער (עמ' 979 שו' 26).
- תוצרי האזנות הסתר תיעדו קטעי שיחה, ששיקפו ההוויה ששררה ביניהם באותה תקופה.
מהשיחה בין שני הנאשמים עולה כי קניית מניית מנופים, באותו שלב, אינה קנייה מתוך רצון לקנות את המניה כמניה, אלא מדובר ברכישת מניות מנופים, על בסיס הבטחה של נאשם 1 – כך עולה מהשיחה בין שני הנאשמים – שהבטיח להביא "קונה".
ביתר תוקף, נאשם 2 ביקש להרגיע את נאשם 3 בדרך הבעת ביטחון כי נאשם 1 "יביא קונה", וזאת הואיל: "הוא מבין שזה בדמו". ה"פתרון" הינו בדמותו של אדם מחו"ל האמור לרכוש מניות בסדר גודל של 14 מיליון. נאשם 2 הביע ביטחונו בהבאת קונה על-ידי נאשם 1, מאחר שנאשם 1 מבין: "שזה בדמו".
השניים בשיחתם קשרו את ה"פתרון" שעל נאשם 1 להמציא עם הצורך במלחמה בכניסה למדד ת"א 100 באמצעות הממוצע ומניעת הירידה ממיליארד ₪.
הדברים מודגשים עוד נוכח עמדת נאשם 2, לפיה נאשם 3 אינו קשור כלל למניות, שאמור טימור לרכוש (עמ' 981 שו' 31). נאשם 1 אינו אמור להביא קונה לנאשם 3 וכל התבטאויותיו של נאשם 3 בשיחה מתיישבת להפליא עם עמדת המאשימה.
במצב דברים זה לא ברור מדוע נאשם 3 דיבר בשיחה על קניית המניות על בסיס אותה הבטחה של נאשם 1. מדוע נאשם 3 ציין באוזני נאשם 2: "אנחנו גם מביאים את הקונים" ובהמשך: "אם הוא לא יביא אנחנו נקנה ונקנה ונקנה"?!