יחד עם זאת, בהמשך החקירה חזר הנאשם 1 לסורו משהכחיש כי הוא זה שעמד מאחורי האורדר השלישי ועודכן לגביו רק מספר ימים אחר-כך (ת/1א, קובץ 556, עמ' 10 שו' 11).
- הנה נא, גרסתו המתגלגלת של נאשם 1 בחקירתו ברשות (תחילה מסר, כמצוין לעיל, כי אינו יודע על מכירת מניות מנופים לטימור בן-יהודה, אינו יודע על קשר בין עו"ד ברזילי לטימור בן-יהודה, וגם לא על מכירת מניות על-ידי נאשם 2. בהמשך, נאשם 2 הוא זה שפנה אליו כי ברשותו כמות של מניות מנופים שהוא רוצה למכור) עומדת בניגוד לגרסתו בבית-המשפט.
- בבית-המשפט נצרך נאשם 1 להעיד אחרת. נאשם 1 סיפר על חשיבותו של טימור כמשקיע אסטרטגי בחברת מנופים, נאשם 1 הדגיש בבית-המשפט כי היה חשוב לו מאוד לקשור קשרים חיוביים עם טימור ולכן ביקש מנאשם 2 למכור לטימור מניות מנופים באמצעות עו"ד ברזילי. נאשם 1 אישר בבית-המשפט כי ידע על מכירת המניות על-ידי נאשם 2 לטימור, וזאת בזמן אמת (עמ' 668 שו' 31; עמ' 669 שו' 4). ואז: "ש. אז למה כששואלים אותך מה אתה יודע על עסקאות מחוץ לבורסה, שאיתן ביצע בנובמבר בימים של כניסה למדד, אתה משיב לא יודע. אז אומרת לך החוקרת, במהלך נובמבר איתן מבצע רכישות בהיקף כספי בשליטתו, אז אתה שואל, ארנה קפיטל? אין לי מושג, אני לא יודע. אתה לא מזכיר בכלל את טימור. עוד לפני כן, מה ידוע לך על הפעילות שלו, ואתה משיב לא יודע. ת. אדוני, על הפעילות של איתן לא ידעתי, על סוגיית טימור אני אענה. ש. איתן-טימור כן ידעת, הרגע אמרת לי. ת. נכון. ש. אז למה לא אמרת את זה?" (עמ' 669 שו' 13-5).
- לציין, גרסתו של נאשם 1 בבית-משפט הינה, כביכול, גרסה בהירה פשוטה.
גרסה בהירה, כביכול, זו – שבדרך עולם הייתה נמסרת בנוחות ובבטחה לחוקרים – בחר הנאשם שלא ליתן בחקירה. אדרבא, לאורך כל חקירתו ברשות ניסה נאשם 1 להסתיר ולכסות ולמסור
--- סוף עמוד 89 ---
לחוקריו מיני גרסאות, שכולן נתפוררו מעצמן, ויש ברסיסיהן לשמש תמיכה וחיזוק לעמדת המאשימה.
- זאת ועוד, לאורך חקירתו הראשית, כמו גם בחקירתו הנגדית, הסביר הנאשם 1 את חשיבות ההיענות לבקשתו של טימור לרכוש מניות מנופים. לדבריו, טימור מבחינתו היה בבחינת משקיע אסטרטגי שיכול היה להיות בבחינת שותף בכוח לרכישת חלקה של חברת ASTC בחברת מנופים.
נאשם 1 נשאל האם השקעה של מאות מיליוני ₪ (השקעה שנדרשה ממשקיע אסטרטגי, בענייננו טימור – לו היה נענה להצעת הנאשם לרכוש את חלקה של חברת ASTC), הייתה מושפעת ממחיר נוח של רכישת מניית מנופים. האם עסקה בסדר גודל כזה אמורה הייתה להשפיע על "המשקיע האסטרטגי" טימור ולשכנעו לרכוש את חלקה של חברת ASTC. לדברי הנאשם: "לא רק שזה נראה רציני, אני מכיר מה טימור רצה באותם ימים, וטימור רצה מאוד להשקיע בישראל באותם ימים, ובאותם ימים הוא גם הפך להיות באיזשהו תפקיד כבוד בראש לשכת המסחר ישראל-רוסיה, וכמי שלא היו לו עסקים בישראל" (עמ' 549 שו' 3-1).