--- סוף עמוד 252 ---
החל מיום 5.1.2009, לאחר שביצע את מרבית המכירות של המק"מ מחשבונו הפרטי, החל הנאשם למכור את המק"מ מחשבון הנוסטרו, מכירות שבוצעו בשערים נמוכים משערי המכירות מחשבונו הפרטי של הנאשם.
המאשימה טוענת שבמעשיו אלה ניצל הנאשם את חשבון הנוסטרו ועוצמתו בכדי להפיק רווחים בחשבונותיו הפרטיים.
כמו כן נטען שהנאשם ניצל לרעה את האמון שניתן בו על ידי פסגות ומנהליה, כאשר הלכה למעשה הוא הפיק בחשבונותיו הפרטיים רווחים על חשבון הנוסטרו בכך שהעדיף להקדים ולרכוש במכרז לעצמו ובשלב המכירות העדיף להקדים ולמכור את אחזקותיו בחשבונותיו הפרטיים בשערים גבוהים יותר ורק לאחר מכן, תוך מודעות לכך שמכירותיו בחשבונות הפרטיים יביאו לירידת ערך המק"מ, ביצע מכירות עבור חשבון הנוסטרו.
תמצית טענות הצדדים
- להלן תובא סקירה של הראיות עליהן התבססו הצדדים וטיעוניהם כפי שאלו הובאו במסגרת הדיונים בתיק ובסיכומים שהוגשו מטעמם.
תמצית טיעוני התביעה
- במישור היסוד העובדתי, לטענת התביעה, לא יכולה להיות מחלוקת כי בכל הזמנים הרלוונטיים להליך זה היה אדרי עובד של פסגות משום שלכל אורך הדרך החזיק באותן סמכויות וביצע את אותו התפקיד אשר ביצע לאורך שנים, דברים אותם אישר אדרי בחקירתו בבית המשפט (פ' 12.2.2015 עמ' 1900 ש' 15-31), כך שלסיום יחסי העובד מעביד אין כל משמעות במקרה זה.
מכל מקום, בחוזה למתן שירותים בין פסגות לבין דיסיליון יעוץ והשקעות בע"מ מיום 12.8.2008 (ת/43), חברה בבעלותו המלאה של אדרי, התחייבה האחרונה להודיע לפסגות על כל ניגוד עניינים (סעיף 3.4 לחוזה); עוד הוסכם כי כל מידע שיגיע לידי אדרי במסגרת מתן השירותים ייחשב כרכוש פסגות ולאדרי אסור לעשות בו שימוש (סעיף 10.2 לחוזה). עוד כולל החוזה את הסכמתו של אדרי שלא להתחרות בפסגות (סעיף 10.5). אדרי אישר כי ראה עצמו כחב אמונים לפסגות לרבות מקסום רווחיה וניצול הזדמנויות עסקיות לטובתה בלבד (פ' 12.2.2015 עמ' 1901 ש' 5-13).
עוד טוענת המאשימה כי יש לדחות את טענתו של אדרי כי היה רשאי לפעול באג"ח ממשלתי וכי פעל במסגרת הנהלים, לפי הנהלים היה עליו לנהל את החשבון בפסגות על מנת לאפשר פיקוח ובמקרים אחרים אכן כך נעשה (פ' 9.12.2014 עמ' 342 ש' 26 - עמ' 344 ש' 1).
--- סוף עמוד 253 ---
- ניגוד העניינים בו היה מצוי אדרי הינו ברור, בעוד שהאינטרס של חשבון הנוסטרו ופסגות הוא לרכוש את נייר הערך במחירים נמוכים ככל האפשר, האינטרס של אדרי בכובעו הפרטי הוא להעלות את שווי נייר הערך (קרי רכישה במחירים גבוהים יותר בחשבון פסגות) על מנת להיטיב את שווי הפוזיציה בחשבונו האישי. אומנם נכון כי אדרי מפיק רווח גם כאשר הוא משיא את רווחי חשבון הנוסטרו, אך רווחים אלו הם באחוזים בעוד שהרווחים מהחשבונות הפרטיים הינם ישירים.
כאשר הגיע נייר הערך למחיר שיא, ביום 31.12.2008, החל אדרי לממש את הנייר בחשבונו הפרטי בעוד שבחשבון הנוסטרו המשיך לרכוש. תוהה המאשימה כיצד ניתן ליישב את העובדה כי עבור אחד מדובר במחיר מימוש טוב בעוד שלשני כדאי לרכוש באותו מחיר.