"דוד: מה שאתה רוצה, אתה יכול להכניס מה שאתה רוצה, אהרון, אתה לוקח את הסיכון, אתה... זה כמו מכרז.
אהרון: בדיוק
דוד: זהו. אני מה שנותן לך כאן, זה משהו מדהים, אני נותן לך את ה5501 גיבוי לכל כמות".
- בשעה שלפני המכרז מתקיימת שיחה בין נבון לבין אדרי אשר הוגשה וסומנה כת/8לו, ממנה ניכר כי נבון עודנו נסער:
"אדרי: אתה פארש אחי. מה מה אתה דפוק? אני בא ואומר לך איזה משהו ואתה עוד משחיל אותי? יא מטומטם. אני למה הרווחתי פה מה שעשית יא נודניק.
אדרי: מה אתה מזיין את המוח (מדברים יחד)
נבון: אתה לא מבין את הסיכון שאני נמצא בו.
אדרי: הסיכון, לא מעניין אותי הסיכון שלך.
נבון: בטח שלא מעניין אותך
אדרי: כי אתה זבל אחי, למה אני אמרתי לך להיכנס לסיכון הזה? אני אמרתי לך אתה תמיד יהיה לך בכל נקודת זמן לבוא להיכנס אליי באיזה מחיר שאתה רוצה. אני אתן לך 5501".
פעם נוספת אדרי חוזר על כך שהסיכון הוא של נבון בלבד ואיננו מעניינו, לגישתו מהמשפט "למה אני אמרתי לך להיכנס לסיכון הזה" עולה בבירור שהשורט ב-217 לא היה חלק מן הסיכום בין פסגות לבין דויטשה והתיאום היחיד בין הצדדים הוא שוב, כי דויטשה יוכל לקבל מפסגות בכל נקודת זמן אמצעי תשלום להחלף.
- באותו היום בשעה 14:52 מתקיימת שיחה בין אדרי לבין וינטראוב אשר תמלול שלה הוגש לבית המשפט כת/8כח:
"סער: אבל אם זה אחרי שלוש? תגיד אם זה בין שלוש לשלוש וחצי קופץ?
אדרי: לא רלוונטי. אחרי שלוש נגמר המכרז
סער: אבל אה... הוא מחליט בשלוש? אני לא
אדרי: כן בשלוש הוא מחליט
סער: אז אני יכול להפסיק לשמור על השוק אחרי שלוש?
אדרי: כן
סער: אתה בטוח?
אדרי: לדעתי 99,9 אחוז, אבל בסדר בוא... אתה יודע... אז תפסיק בשלוש וחצי.
סער: זה עוד חצי שעה של...
אדרי: מה?, כל כך קשה לשמור את השוק?
--- סוף עמוד 64 ---
סער: כן קשה מאוד, מה לעשות? אה?".
לגישת המאשימה בשיחה זו וינטראוב מתייעץ עם אדרי האם אחרי השעה שלוש הוא יכול להפסיק לבצע מכירות שמטרתן שמירה על שערו של אג"ח 217, היינו מניעת עלייתו. במקביל לשיחה זו, בחצי השעה האחרונה שלפני המכרז מכרו דויטשה בנק כשליש מכלל פוזיציית השורט אליה נכנסו טרם המכרז (80 מיליון ע"נ), נתוני המסחר תואמים את האמור בשיחה.
אדרי טען ביחס לשיחה זו כי "לשמור על השוק" משמע למכור, עוד בחקירתו ברשות ציין ביחס לשיחה זו: "אני חושב שלשמור הכוונה היא להמשיך למכור" (ת/1ה גיליון 21 ש' 15-16), יש להבין את שפת הסוחרים התוצאתית על רקע הנחת הבסיס כי לא ניתן לשמר את מחיר השוק.