כך גם ביחס לשיחה בין בן דוד לשי ירון מאותו היום (ת/8כד) במסגרתה מעדכן בן דוד את ירון בדבר ההשפעה האדירה של פסגות על השוק באותו היום ומציין "נלחמנו עם מאות מליונים". משיחה זו עולה באופן מפורש כוונה ברורה של הנאשמים להשפיע על השער תוך מודעות לגודל ולהשפעה של פסגות על השוק כולו;
שיחה נוספת היא שיחה שהתקיימה בין אדרי לבין מיכל בן דוד, אישתו של הנאשם 2 (ת/8מג) בה התבטא אדרי בדבר ה"שיעור" שהשוק קיבל מפסגות ואף הודה במפורש בהורדה בפועל של שערי ניירות ערך: "הורדנו את השחרים אחוז, הורדנו את הצמודים הבינוניים אחוז", התבטאויות אשר אינן מותירות מקום להסברים או לספקות ואינן מתיישבות עם טענת הנאשמים כי מדובר על יכולות מקצועיות לחזות את מגמות השוק.
ממקבץ השיחות שהזכרתי עולה באופן מובהק ובלתי משתמע לשתי פנים שהנאשמים 1-2, ביודעם היטב ששיחותיהם מוקלטות, "מתגאים" בפני מנהליהם ועמיתיהם אודות תוכנית
--- סוף עמוד 76 ---
ההשפעה התרמיתית על שער איגרות החוב הממשלתיות. הנאשמים עושים זאת תוך שהם מקפידים לפרט בשיחות איך "נלחמו" במגמת המסחר כדי להשפיע על השער באופן שמשרת את מטרותיהם שלהם.
דברי הנאשמים כפי שבאים לידי ביטוי בשיחות סותרים מני וביה את טענות ההגנה של הנאשמים כאילו מודעותם לכך שהשיחות מוקלטות שוללת מודעות וכוונה פליליים, כפי שאפרט בהמשך.
אף שיחה ת/14 אשר התקיימה כשנתיים לאחר המכרז מלמדת על כוונת הנאשמים בעת הרלוונטית לאישום, הנאשמים משוחחים על ההשפעה על השוק ועל "הבלגאן" שיצרו בו ונראה כי מתגאים בכך.
הכוונה עולה גם משיחות נוספות המפורטות לעיל, אשר כאמור לא מצאתי לנכון לחזור ולפרט אודותן בשנית.
- בהתייחס לטענות נאשמים 1-2 ביחס לשיחות שביניהם לבין המנהלים רועי ורמוס ושי ירון, הנאשמים העלו מספר טענות ביחס לשיחות אלה: ראשית טענו הם את טענת "דברי הרהב" לפיה בחלק מהשיחות הדברים נאמרו על ידם בהפרזה ובאופן רברבני בפני בני שיחם. שנית, נטען כי דווקא השיחות עם המנהלים מלמדות על היעדר כוונה תרמיתית, שכן המנהלים אשר היו מודעים לפעילות של הנאשמים לא ראו כל קושי או בעיתיות בה, הם דווקא תמכו, שיבחו ועודדו את הנאשמים לבצע את הפעולות והדבר מלמד על היעדר התרמיותיות. כראיה, המנהלים לא הואשמו בדבר. לבסוף טוענים הנאשמים, משבחרה המאשימה לא להעמיד לדין פלילי את המנהלים המסקנה העובדתית שיש ללמוד מכך היא שהמנהלים אינם מעורבים בתכנית תרמיתית. כמו כן ברי כי המנהלים היו מודעים לתכנית הפעולה של הנאשמים ולכל הפחות לפעולותיהם בפועל.
כבר בחקירתו ברשות ניירות ערך העלה אדרי את טענת הרהב וההשתחצנות ביחס לשיחות עם ורמוס, למשל (ת/1ד גיליון 9 ש' 21-28):