אם מדובר במניעת העברת שידורים מישראל לחו"ל, טוען הממונה, כי אז טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה ששידורים של תאגידי שידור ישראליים נקלטים מזה שנים מחוץ לישראל, ורשות השידור אף מחויבת לשדר שידורים ליהודי התפוצות ושידורים לחוץ לארץ (סעיפים 3(4) ו – 3(5) לחוק רשות השידור). בנוסף, טוען הממונה, כי המשמעות המעשית של דרישה זו, היא כי תאגיד שידור לא יוכל להעביר שידוריו באינטרנט, אלא אם יפנה בנפרד, בנוסף להסכם עם הפדרציה, אל כל אחת מחברות התקליטים הזרות, או לחלופין אל כל גוף מקביל לפדרציה בכל מדינה ומדינה בעולם שיש בה חיבור לאינטרנט ויקבל אישורם
--- סוף עמוד 85 ---
לשידור. גם אם הדבר מעשי, טוען הממונה, משמעות הדבר הנה שכל חברת תקליטים או כל פדרציה מקבילה בחו"ל תוכל להטיל וטו על השידור לחו"ל ולסחוט באופן זה תמלוגים נוספים ומופרזים. בנסיבות אלה, נטען, מגבלה זו שוללת את התועלת לציבור שבהסדר הכובל והופכת אותו להסדר כובל מפחית תפוקה אשר מבוסס על ניצול לרעה של הכוח המונופוליסטי שבידי תאגיד ניהול הזכויות.
- לדעת הממונה אין אפשרות, בשלב זה, להסכים גם למגבלה השנייה, האוסרת על העלאת המוסיקה המוקלטת(upload) על גבי אתר אינטרנט ו/או מאגר שבשליטת את אינטרנט בכל צורה ו/או פורמט ו/או קובץ שיאפשרו למבקרי האתר להוריד את היצירות למחשביהם האישיים (download). לטענת הממונה, גם הצעה זו מעוררת חששות מפני הקטנת תפוקה, מניעת היצע שירותים רחב יותר ודיכוי חדשנות טכנולוגית. הצעה זו שקולה, לטענת הממונה, למצב בו היו מתכנסות כל חברות התקליטים ומחליטות להימנע ממתן רישיונות שידור שיציעו שירותים כאמור. עם זאת, מוסיף הממונה, ייתכן אמנם שלצורך הצעתם של שירותים כאלה, אין כל תועלת בקיומו של תאגיד לניהול משותף ואז, כמובן שהדרך הנכונה תהייה לקיים התקשרויות פרטניות עם בעלי הזכויות. אולם, לטענתו, הואיל ובפני בית הדין לא הוצגו ראיות בנושא זה, ואף לא טיעון מסודר, יש להשאיר את התנאי המוצע על כנו, ולהתנות את פעולת הפדרציה מול תאגידי שידור גם במתן הרשאות לשידורים באינטרנט ללא כל הגבלה שתקבע בתנאים, ואם בידי חברות התקליטים או הפדרציה טעם סביר להטיל מגבלות על אופי השידור באינטרנט, טענות אלה ייבחנו בבית המשפט במסגרת הליך פרטיקולרי בין הצדדים השונים.
דיון
- נושא האינטרנט מעלה סוגיות כבדות משקל, שלא לובנו בהליך שלפנינו, לא מהצד העובדתי וגם לא מההיבט המשפטי. הצדדים לא הציגו בעניין זה ראיות, גם תאגידי השידור לא מצאו לנכון להופיע בפני בית הדין ולהציג עמדתם בנושא. לא הוצגו לפנינו גם ראיות לגבי הסדרים מקובלים בעניין זה במשפט המשווה. החומר שהומצא לנו על ידי הממונה מתוך אתר האינטרנט שלPPL מתייחס לנושא הסינכרוניזציה, אך אינו מתייחס לנושא האינטרנט. באתר האינטרנט של ארגון ASCAP מצאנו שני סוגי רישיונות, האחד מיועד לבעלי רישיונות המאפשרים הורדת יצירות למחשבי המשתמשים והאחר אינו מאפשר זאת. משמע, המגבלה האוסרת על הורדת יצירות למחשבי המשתמשים הנה מגבלה אפשרית ואף מקובלת. מגבלה זו, למותר ולציין, נגזרת מזכותו של בעל זכויות היוצרים שלא להתיר את השידור. כפי שטוען הממונה, לא הובררה בהליך זה גם מהותה של המגבלה הטריטוריאלית לה טוענת הפדרציה הישראלית מבחינת החוזים שבין הפדרציה לבין חברות התקליטים הזרות, ומה הרציונאל שביסודה של מגבלה זו. גם טיעוני הצדדים בסיכומיהם היו מצומצמים ביותר. הממונה עצמו מסכים בסיכומיו, שבפני בית הדין לא הוצגו בעניין זה ראיות ואף לא טיעון מסודר. במצב דברים זה, הדיון בנושא זה בהליך שלפנינו, לא הניח תשתית עובדתית ומשפטית נאותה אשר תאפשר לבית הדין לקבל החלטה מושכלת בנושא נכבד וחדשני זה.
חרף האמור, הממונה סבור כי יש להשאיר את התנאי המוצע על כנו, ולהתנות את פעולת הפדרציה מול תאגידי שידור במתן הרשאות לשידורים באינטרנט ללא כל מגבלה, וככל שיהא בידי חברות התקליטים או הפדרציה טעם סביר להטיל מגבלות על אופי השידור, יהא מקום, לשיטת הממונה לבחון נושא זה בבית משפט במסגרת הליך פרטיקולרי בין הצדדים. בחינה כזאת, סבור הממונה, לא תעמוד בניגוד לאישור ההסדר על ידי בית הדין, חרף היותו מותנה במתן הרשאות לשידורי אינטרנט ללא מגבלה. עמדה דומה מציג גם נציג היועץ המשפטי בהודעתו לבית הדין מיום 17.10.01.