ג. חוסר תועלת בשימוע
טענה נוספת של חברת הדואר הינה, כי כיוון שמטרת השימוע הייתה, כך לטענת הסוכנים, לאפשר לכל סוכן להשמיע טענותיו ולהביא לכך שהחוזה עמו לא יבוטל, וכיוון שממילא הסכימה הנתבעת לחזור בה מהביטול לגבי סוכנים שיסכימו לשוב ולהפעיל את הסוכנות, הרי ממילא אין לתובעים טענות נוספות והשימוע מיותר. כפי שפרטתי בפרק על הראיות, התובעים בחלקם הגדול העידו, כי גם אם היו מודיעים להם על הצעת חברת הדואר, בישיבה מיום 6.3.06, לחזור בה מהביטול אם יחזרו התובעים להפעיל את הסוכנויות, הם לא היו עושים כן, ללא הוראה מהארגון. עם זאת, אין בעדותם זו כדי למנוע את הצורך בשימוע.
בעניין זה של שימוע "מיותר" לכאורה, דן בית המשפט בעניין באקי שם בוטל מינוי העותר כחבר בוועדה מקומית לתכנון ובנייה מטעמים, כך הייתה הטענה, שאינם קשורים בעותר, ועל כן לא היה צורך בשימוע. בית המשפט קבע, כי העובדה שלדעת הרשות לא יהיו בפי הטוען נימוקים כלל, או נימוקים משכנעים בפרט, אינה עילה לשלול שימוע, כפי שקבע כב' השופט י' זמיר (בפסקה 155 לפסק דינו):
"וכי מה היה או יהיה בפי העותר לטעון? התשובה אינה ידועה. אך דווקא בשל כך יש צורך בשימוע: כדי לשמוע אם יש ומה יש לטעון. ואין זו סיבה למנוע שימוע, מאדם שעשוי להיפגע מהחלטת הרשות, שלדעת הרשות אין בפי אותו אדם טענה שהינה טובה או טענה שאינה ידועה נגד ההחלטה. לעולם אין לדעת. יתרה מזאת. גם אם כך הדבר, עדיין ראוי לאפשר שימוע, ולו רק למען מראית פני הצדק... כך מתחייב גם מן המהות של משטר דמוקרטי, שבו הרשות המינהלית נושאת בתפקידה כנאמן הציבור."
הכרה בטיעון של הדואר תרוקן במידה רבה מתוכן את חובת השימוע, כפי שציין כב' השופט א' רובינשטיין בעניין חסין געאביץ (בפסקה כ"ב לפסק דינו):
"קביעה מקדימה מצד הרשות בשאלה האם יש לאדם מה לטעון כל עיקר, שומטת את הקרקע מתחת לעקרון השימוע. תכלית השימוע היא השמעת עמדה בפני הרשות ללא שזו קבעה דעה קדומה או מגובשת, כך שאין בידי הרשות לקבוע מראש באילו מקרים השימוע הוא חסר טעם. ועוד, ישנו חשש למדרון חלקלק, שמא מתן פטור לרשות מעריכת שימוע במקרים בהם נראה הוא מיותר בעיניה, יימתח מטעמי יעילות או נוחות מעבר לנחוץ"
מעבר לכך, כפי שציינתי, המגעים נוהלו מול ראשי הארגון ובעיקר מול יו"ר הארגון, מר בני כהן. כפי שהראיתי לעיל, מר כהן נקט בעמדה לוחמנית, שהביאה, על פי העדויות, להיענות הסוכנים לדרישתו לסגירת הסוכנויות. בהחלט יתכן, כי לו היה נערך שימוע עם כל אחד מהסוכנים והיה מובהר להם המצב לאשורו שלא על דרך אסיפה, בה לעיתים מתלהטות הרוחות ונאמרים דברים שאינם מדויקים, היו התובעים משתכנעים וחוזרים לעבוד, יתכן והיו משמיעים טענות על מצבם