דיני החוזים האחידים שהתפתחו בעקבות זאת מנסים לאזן את אי השוויון בין המציע לניצע בחוזה אחיד (עוד ראו לעניין זה: לירן מיכאל, "מגיעים אל השוקת אך לא שותים: כשלי חוק החוזים האחידים והצעות לשינוי", חוקים ה' 59, 63 (2013, להלן: מיכאל, כשלי חוק חוזים אחידים).
פורת, חוזים אחידים (בעמ' 732) עומד על כךשאת ההתפתחויות בדיני החוזים האחידים יש לבחון על רקע ההתפתחויות הכלליות בדיני חוזים, עליהם עמדתי בהרחבה לעיל, ובעיקרם החלת סטנדרטים של הגינות ותום לב בקיום חוזים, הנובעים גם הם מהתפישה שבהרבה מאד מהחוזים, ולא רק בחוזים אחידים, יש פערי כוח ומידע בין הצדדים, ורצונם, או לפחות רצונו של צד אחד, בא פחות לידי ביטוי.
חוק החוזים האחידים קובע בסעיף 1, שכותרתו "מטרת החוק", כי: "חוק זה מטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים". היינו, הבעייה אינה בחוזים אחידים שיש להם יתרונות כשלעצמם, אלא בתניות מקפחות בחוזים כאלו (על היתרונות בחוזים אחידים ראו: שמואל בכר ומשה גלברד, "חוק החוזים האחידים: עיון מחדש בעקבות תיקוניו", חוקים ה', 19, 23 (2013, להלן: בכר וגלברד, חוק החוזים האחידים); עוד ראו: מיכאל, כשלי חוק חוזים אחידים עמ' 64, המנתח את היתרונות בחוזים אחידים מבחינת היעילות הכלכלית).
מטעם זה, הגדרת חוזה אחיד היא הגדרה המתייחסת יותר לצורת החוזה ואופן ניסוחו. אין צורך שיהיה מדובר בחוזה צרכני דווקא אלא בחוזה כהגדרתו בחוק חוזים אחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: חוק חוזים אחידים):
"חוזה אחיד" - נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם;
התנאי המרכזי לעניין זה הוא כי הספק - "מוכר" החוזה האחיד - ניסח את החוזה על מנת שישמש להתקשרות עם "אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם". נראה, כי החוזה שלפניי עומד בתנאי זה.
הנתבעת, אמנם, טוענת בסיכומיה, כי כיוון שהצדדים ניהלו מו"מ לגבי תנאי החוזה אין הוא מהווה חוזה אחיד, אולם, איני סבורה כי טענה זו הוכחה. ההפך, הוכח כי התקיים מו"מ עם הארגון, וכי נוסח אחיד צורף לכל המכרזים, ועל כן החוזה עונה על הגדרת חוזה אחיד. אמנם,
--- סוף עמוד 270 ---
הסוכנים חותמים על החוזה רק אם זכו במכרז, אך אין מדובר במכרז על תניות החוזה אלא על התאמת המציעים (על מכרז מסוג זה ראו פסק דיני בעת"מ (ת"א) 2724/07 ביחד עטרת אבות ומוסדות נוספים נ' מדינת ישראל (2011) והאסמכתאות שם).