הדברים שנאמרו לעניין הסדר החזרת הציוד, יפים גם למקרה זה. משכך, ומאחר שטענות התובעת מס' 16 הוכחשו על ידי הנתבעת, ובהעדר ראיות לכך שהתובעת מס' 16 פנתה לנתבעת בעניין ופנייתה לא נענתה, נדחית תביעתה של התובעת מס' 16 בגין רכיב זה.
אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי לנוכח צו עיכוב הביצוע מיום 7.4.06, הרי שהנתבעת ממילא לא הייתה יכולה לקחת את הציוד החל מיום 7.4.06 ועד ליום 9.7.07 וכי מכל מקום, בכל הנוגע לפרמיות הביטוח שבהן נשאה התובעת מס' 16, כלל לא הובהר מה טיבו של אותו ביטוח.
התובע מס' 19, מר בני כהן
התובע מס' 19 טוען, כי הגם שלאחר ביטול הסכם ההתקשרות עמו נטלה הנתבעת את המלאי, הכספים ודברי הדואר שהיו בסוכנות, היא הותירה בסוכנות את הציוד, אשר כלל ארונות, כספות, שולחנות, מדפים, מחשבים וצגים. בכך, כך נטען, כפתה עליו הנתבעת להמשיך ולהחזיק בנכס (ראו סעיף 87 לתצהירו). לאור האמור, כך נטען, על הנתבעת לפצות אותו בגין כל ההוצאות הרלבנטיות להחזקת מבנה הסוכנות החל מיום 1.3.06 ועד למועד מסירת הציוד לחברת הדואר, בחודש אוקטובר 2007. בכלל זאת, כלך נטען, דמי השכירות ששולמו, דמי ניהול, ארנונה וביטוח.
שוב אחזור ואציין, כי הדברים שנאמרו לעניין הסדר החזרת הציוד, יפים גם למקרה זה. משכך, ומאחר שטענות התובע מס' 19 הוכחשו על ידי הנתבעת, ובהעדר ראיות לכך שהתובע מס' 19 פנה אל הנתבעת בעניין ופנייתו לא נענתה, נדחית תביעתו של התובע מס' 19 בגין רכיב זה.
אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי לנוכח צו עיכוב הביצוע מיום 7.4.06, הרי שהנתבעת ממילא לא הייתה יכולה לקחת את הציוד החל מיום 7.4.06 ועד ליום 9.7.07 וכי מכל מקום, כלל לא הובהר מה טיבו של אותו ביטוח שבו נשא התובע מס' 19, לטענתו.
--- סוף עמוד 293 ---
התובע מס' 21, מר יונתן לוי
התובע מס' 21 טוען, כי הוא הכשיר עובדת מטעמו לעבודה בסוכנות הדואר, וזאת במשך תקופה של כ-4 חודשים לערך, תוך שהוא נושא בשכרה בתקופה האמורה. לגרסתו, עם סיום ההתקשרות פנתה חברת הדואר לעובדת ושידלה אותה לעבוד עבורה. על פי הטענה, בנסיבות אלה על הנתבעת לשלם לו סך של 13,000 ₪ בגין הכשרתה של אותה עובדת (סעיפים 33-36 לתצהירו). מר לוי לא הביא לעדות את אותה סוכנת ואף לא מסר את שמה (ראו סעיף 33 לתצהירו).
המדובר בטענה סתמית, שלא נתמכה ולו בבדל ראיה ועל כן נדחית תביעת התובע מס' 21 בגין רכיב זה.
התובע מס' 22, מר גיורא לופטיג