--- סוף עמוד 71 ---
אשר ל-ח.ג.י.י., המאשימה נשענת על 2,488 חשבוניות, אשר נופקו על-ידי החברה בתקופה שבין 1.7.94 לבין 30.6.97. בתקופה שלפני 1.9.94 מעידות כ-39.5% מכלל החשבוניות (458 מתוך 1,163) על הנחה גבוהה מ-57%. לעומת זאת, לאחר 1.9.94 רק ב-8 מתוך 1,261 חשבוניות ההנחה עלתה על 57% (כחצי אחוז).
- בחוות הדעת נ/138 קבע המומחה מטעם הנאשמים, ד"ר שפי, שהמדגם הרלבנטי לא היה תקף מבחינה סטטיסטית. בקשת המאשימה להגיש חוות דעת מומחה בסוגיית מידת מהימנותו הסטטיסטית של ת/142 נדחתה, מהטעם שהטענה בדבר אי-תקפותו הסטטיסטית של ת/142 היתה ידועה זמן רב קודם לכן. לכן, בסופו של דבר, עומדת לפני חוות דעת של מומחה לסטטיסטיקה, נ/138, השוללת את התקפות הסטטיסטית של ראיות המאשימה בעניין זה.
ד"ר שפי כתב:
"'מדגם' החשבוניות שעליו ביססה הרשות את גרף השוואת ההתפלגויות (ת/146) הוא שרירותי ואינו ממלא את התנאים של מדגם סטטיסטי מייצג. על כן, תוצאת המדגם אינה מייצגת תוצאה אמיתית של כלל החשבוניות.
אחת מתוצאות 'מדגם' החשבוניות היא גרף השוואת ההתפלגויות (ת/146). ראיה זו מבוססת על מראה עיניים בלבד, שעל פיו לא ניתן לקבוע כי תוצאת המדגם היא משמעותית ולא סתמית.
... נמצא בבירור כי 'מדגם' החשבוניות, כמו גם ת/146 אשר נערך על בסיסו, אינם יכולים לשמש כראיה סטטיסטית להוכחת שינוי ברמת ההנחות של המפיצים בין אוגוסט לספטמבר 1994, ואם יש בהם ראיה כלשהי, הרי היא דווקא לכך שבתאריך הנדון לא חל כל שינוי חריג ברמת ההנחות".
- בנושא בחינת המחירים בפועל, מנדלסון הגישה את המוצג נ/155, שהוא גרף המשקף ממוצע הנחות משוקלל שהעניקה ללקוחותיה בתקופה שבין ינואר – אוגוסט 1994 ובמהלך שנת 1995. ראיה זו נסמכת על עדותה של הגב' צביה כהן, עובדת בנאשמת 4, שעל פי עדותה ביצעה את החישובים על בסיס כלל החשבוניות – 42,823 חשבוניות מהתקופה שאליה מתייחס הגרף (פר' 21.11.05, עמ' 12). ב"כ נאשמת 4 הודיע על נכונותו לספק את החשבוניות, ועל יסוד נכונות זו הוגשה הראיה.
לטענת המאשימה, לא הומצאו לה החשבוניות והיא קיבלה לבדיקה פלטי מחשב בלבד ולא את בסיס הנתונים עליו דובר בעדות האמורה. היא מוסיפה, כי החשבוניות לא
--- סוף עמוד 72 ---
הומצאו גם לבית המשפט. עוד טוענת המאשימה, כי אין התאמה בין נתוני דו"חות מכירה להנחות שנכתבו על גבי חשבוניות שבידה. מכל מקום, על-פי עמדת המאשימה, לא ניתן להישען על נ/155 מהטעם שהתנאי להגשתו לא התקיים.
- בויכוח לעניין משקלו של נ/155, אני מעדיפה את טענות המאשימה. מהעדות עלה, כי החישובים של העדה כהן נערכו על יסוד החשבוניות שנבדקו אחת אחת, וזה מקור כוחה של הראיה. על כן, לא היה מקום לספק לבדיקה נתונים אחרים. בשל כך, איני רואה לנכון לייחס משקל ל-נ/155, משלא התאפשרה בדיקת הראיה. מקובלת עלי גם טענת המאשימה, כי היה מקום להראות מהי ההנחה הרווחת באותה תקופה, ובדיקת ממוצע ההנחות המשוקלל אינה מלמדת מהי ההנחה הרווחת. כטענת המאשימה, עסקה אחת או מספר עסקאות בודדות וזניחות לחלוטין בהנחה גבוהה בהרבה מ-57% תטה את הממוצע ותביא לתוצאה מוטעית. עוד מוסיפה המאשימה, כי על-פי הגרף, ההנחה המכסימאלית שניתנה לאורך שנת 1995 עמדה על 57.3%, נתון שלמעשה מחזק את גרסתה לגבי ההנחה המכסימאלית (נתון זה למצער אינו רחוק מההנחה הנטענת על ידה).
- מכל מקום, מכח חוות הדעת של ד"ר שפי, לא עומדת לפני ראיה בעלת תוקף סטטיסטי התומכת בטענת המאשימה לגבי יישום מחיר המינימום במכירות המשווקים. ברם, גם כך יש בחשבוניות אלו כדי ללמד למצער, שבעסקאות שהחשבוניות מעידות עליהן – והן רבות – נשמר הקו שעליו דובר בבית איטונג. אכן, מקובל עלי שאי-אפשר ללמוד מהן על כלל העסקאות ולהסיק מסקנות על עליה כללית של מחיר ביחס לתקופה הקודמת, אבל ניתן ללמוד שלפחות באותן עסקאות קונקרטיות נשמר קו ה-57%. יתר-על-כן, בשאלה אם ההסדר בוצע, גם אם לא עומדת לפני ראיה סטטיסטית תקפה, יש לציין כי עמדו ראיות חשובות אחרות, ובכללן, אישורי המשווקים עצמם, כי ביצעו את ההסדר או השתדלו ליישמו, שהובאו בחלקם לעיל בפרק הדן על ביצוע ההסדר.
בהקשר זה אף חשוב להדגיש, כי גם אם ניתנת הנחה גדולה מ-57% בתקופת ההסדר הנטען, אין בכך כדי לאיין את קיומו, ולהיבט זה התייחסתי בפרק המבוא. כאשר משווק מודע לקיומו של הסדר ומניח את דבר השפעתו על חבריו, אפשר שהוא נמנע מלתת הנחה גדולה יותר מזו שהיה נותן אלמלא ההסדר, כנובע מכוחות השוק. על כן, השפעתו של ההסדר אינה נמדדת רק בעובדה שניתנת הנחת מחיר של עד 57%. כאמור לעיל, מספר אמירות של נאשמים הראו כי הם השתדלו ליישם את ההמלצה. אדגיש, כי ראיתי לנכון להזהיר עצמי מפני קביעה שכל הנחה הפחותה מ-57%% היא תוצאה של ההסדר, ולכן, מצאתי את "הודאות" הנאשמים בדבר יישום ההסדר, חשובות בהקשר זה, מאחר שהן