--- סוף עמוד 52 ---
הערות בשולי הדברים
- מלבד הוראות החוק הכלליות הקבועות בחוק איסור לשון הרע ובחוק עוולות מסחריות, ישנם כללים ספציפיים לגבי תשדירי פרסומת (ראו כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה), תשנ"ד-1994 (להלן: כללי הרשות השניה), שנקבעו על ידי מועצת הרשות השניה מכוח סמכותה לפי חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, תש"ן-1990). בגדרם של כללים אלו אף נקבע איסור לשדר פרסומות הממעיטות בערכם של אחרים בדרך שאינה הוגנת או על ידי הטעיה (כלל 6) וכן נקבעו כללים באשר לפרסומת השוואתית (כלל 266). במקרה דנן הלשכה אף הגישה בשעתו בקשה לרשות השניה כי זו תפעל להפסקת אחד התשדירים, מנימוקים הדומים בעיקרם לנימוקי התביעה שהוגשה לבית משפט קמא. אלא שהבקשה נדחתה על ידי הרשות השניה, לאחר שזו מצאה כי אין בתשדיר משום פגיעה בסוכני הביטוח באופן החורג מכללי הרשות השניה ומכללי האתיקה בפרסומות (ראו התכתובת מחודש מרץ 2011 – נספח 4 לכתב ההגנה בבית משפט קמא). מכל מקום, הערעורים דנן אינם מצויים במישור המינהלי ואין הם תוקפים את אופן הפעלת שיקול הדעת של הרשות השניה. ענייננו במישור האזרחי, כך שהדברים הובאו אך למען השלמת התמונה (ואיני נדרש לסוגיה הנכבדה בנוגע ליחס בין נקיטת הליך מינהלי לנקיטת הליך אזרחי, החורגת מענייננו. ראו לעניין זה פסק הדין ברע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.2017)).
- צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט קמא צופה גם פני עתיד, לפרסומות שטרם באו לעולם. בהיבט זה, הצו גם עומד בסתירה לעקרון הנוהג בסוגיות של חופש הביטוי, ולפיו בית המשפט יימנע מצנזורה מוקדמת של הביטוי, מה שנתפס כפגיעה קשה יותר בחופש הביטוי (עניין אבנרי; לביקורת על פסק הדין ראו אריאל בנדור "חופש לשון הרע" משפטים כ 561 (תשנ"א-19911)). הגם שפסק הדין בענין אבנרי ניתן לפני חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הובעה בפסיקה הדעה כי העקרון של אי מניעה מוקדמת נותר על כנו (רע"א 10771/04 רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' אטינגר, פ"ד נט(3) 308, 320 (2004). מכל מקום, גם בחלוף למעלה מעשרים שנה לאחר חקיקת חוק היסוד, לא סטתה הפסיקה מהלכה זו (וראו בג"ץ 5239/11 אורי אבנרי נ' הכנסת פסקה 32 לפסק דיני (15.4.2015)). מ
--- סוף עמוד 53 ---
מעבר להיבט חוקתי זה, הרי שצו המניעה הצופה פני ביטוי שטרם בא לעולם, צופן בחובו גם קושי באכיפתו וביישומו, כפי שהוכיחו הליכי בזיון בית משפט שננקטו בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא. זאת, לאור ההלכה לפיה צו שיפוטי שאכיפתו מתבקשת צריך להיות ברור וחד-משמעי (ראו, לדוגמה, רע"א 2479/06 ארגון סוכני הדואר נ' חברת דואר ישראל בע"מ פסקה 17 והאסמכתאות שם (9.7.2007)).