--- סוף עמוד 54 ---
סיכום וסוף דבר
- פתחנו את הדיון בטענות הצדדים בנוגע לקיומה של עילה מכוח חוק איסור לשון הרע. מצאנו כי במישור העקרוני, חוק איסור לשון הרע חל גם על פרסומים מצד גורם מסחרי נגד מתחרהו הנעשים אגב תחרות עסקית. עם זאת, במקרה דנן, גם בהנחה (שאינה נקייה מספקות) כי התשדירים שפורסמו מטעם החברה מהווים "לשון הרע", ובהנחה שלא עומדת לחברה אחת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, מצאנו כי דין התביעה להיחסם מכוח הוראת סעיף 4 לחוק, בהיותה "לשון הרע על ציבור". קביעה זו עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך דין ערעור הסוכנים בנקודה זו להידחות.
- לבסוף, דנו בשאלה אם במקרה דנן צמחה לסוכנים עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בשל "תחרות לא הוגנת" מצד החברה. עמדנו על בחירתו המכוונת של המחוקק להשמיט עוולה זו מחוק עוולות מסחריות; התייחסות הפסיקה והמחוקק לעילה זו, לפני חוק עוולות מסחריות ולאחריו. קבענו כי במקרה דנן, משעה שסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע שלל במפורש קיומה של עילת תביעה בנסיבות דנן, אין "לעקוף" הוראה זו באמצעות היזקקות לדיני עשיית עושר ולא במשפט. מכל מקום, אין לומר כי במקרה דנן מתקיים אותו "יסוד נוסף" שהוכר בפסיקה כמקים עילה בשל תחרות לא הוגנת. ערעור של החברה התקבל אפוא גם בנקודה זו.
- בטרם סיום, אחזור לדברים שאמרתי בעבר, ולפיהם ראוי שבתי המשפט ינקטו גישה ליברלית בנושא הדיבה המסחרית, תוך מתן משקל ראוי לחופש הביטוי (עמית, עמ' 241). כן אביא מדבריו של השופט (כתוארו אז) גרוניס, שנכתבו באחד מגלגוליו הקודמים של הסכסוך בין לשכת סוכני הביטוח נגד החברה-המערערת דנן. הדברים נאמרו אמנם במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה למתן סעד זמני (החלטה שניתנה בשעתו על ידי חברתי, השופטת ברון, בבית המשפט המחוזי בתל אביב), אולם דומה כי הם עומדים בתוקפם ויפים גם למקרה שלפנינו:
"כפי שציין בית משפט קמא, התשדיר מציג באופן היתולי ומוגזם את היתרון שבהתקשרות ישירה של מבוטח עם חברת ביטוח. כמובן, שמדובר בהצגה חד-צדדית, וטבעי שכך הוא לגבי תשדיר פרסומת, הבא לשבח את מרכולתו של המפרסם. יש לזכור, כי מדובר בתחרות מסחרית ועל כן, כמובן שאין מניעה כי
--- סוף עמוד 55 ---
המבקשים, שני סוכני ביטוח והארגון המאגד את סוכני הביטוח בישראל, יפרסמו תשדירים בעלי אופי דומה, אך מכיוון הפוך, היינו שידגישו, ואף זאת בצורה היתולית ועל דרך הגזמה, את החסרונות של עשיית ביטוח שלא באמצעות סוכן ביטוח, אלא באופן ישיר. התחרות המסחרית צריכה להתנהל על גלי האתר ובאמצעי הפרסום האחרים ולא בבית המשפט. מובן מאליו שאם קיימת חריגה מן החוק, יאמר בית המשפט את דברו, אך לא שוכנעתי שקיימת הצדקה להתערבות שיפוטית לעת הזו במקרה הנוכחי"(רע"א 6579/06 זילחה נ' ישיר איי די איי חברה לביטוח בע"מ, פס' 2 (13.8.2006)).