בענייננו, אף כי הועלו טענות מצד הסוכנים גם במישור הפגיעה האישית, אין ספק כי בעיקרם של דברים מדובר בסכסוך מסחרי.
- שנית, אני שותף לספקותיו של חברי (פסקה 26) אם אכן הפרסומים במקרה דנן עולים כדי "לשון הרע", אך מכל מקום אין כל ספק כי חל בענייננו הסייג שבסעיף 4 לחוק איסור לשון הרעהשולל עילת תביעה אזרחית במקרה של לשון הרע על ציבור.
--- סוף עמוד 57 ---
המקרה דנן הוא מקרה מובהק ביותר של לשון הרע על ציבור (בהנחה שאכן מדובר בלשון הרע), אשר מדגים אף את הצורך והצידוק בסייג זה.
חברי הבחין בצדק בין המקרה דנן לבין המקרה שנדון בענין בן נתן לענין שאלת תחולתו של הסייג שבסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע. אכן, גם בענין בן נתן הגיע בית המשפט למסקנה כי חל הסייג שבסעיף 4 לחוק, אך המקרה שם עורר דילמה אמיתית בהיותו מקרה גבולי. למען הגילוי הנאות אציין כי בענין בן נתן הבעתי את עמדתי, בכתב עמדה שהוגש מטעמי כיועץ המשפטי לממשלה באותה עת, כי אין לראות את הוצאת הדיבה על חיילי צה"ל שלחמו בג'נין כלשון הרע על "ציבור", אלא כלשון הרע המתייחס לכל אחד מהחיילים שהרכיבו את "הקבוצה" נגדה פורסם לשון הרע, באופן המקים לכל אחד מהם עילת תביעה אישית. זאת, נוכח העובדה שפרסום לשון הרע נעשה בנסיבות בהן ניתן לראות בכל אחד ואחד מחברי הקבוצה כמי שנפגע אישית מדברי הבלע הקשים והפוגעניים שהופנו נגדם, בין היתר באשר מדובר בקבוצת אנשים מסוימת ומוגדרת, ובאשר המעשים שיוחסו להם היו מעשים מסוימים ומפורטים שהובאו בסרט שעטה חזות דוקומנטארית, וזאת להבדיל מהשמצה כללית או דברים כללים הנאמרים על ציבור על דרך ההפרזה. כמצוין לעיל, בית משפט זה מצא כי למרות האמור חל גם במקרה זה הסייג של סעיף 4 לחוק. ברם חשוב להדגיש כי בית המשפט לא שלל אפשרות של תביעה אישית גם מקום בו פרסום לשון הרע מתייחס לקבוצה, ולא באופן אישי לאדם ספציפי, מקום שניתן להצביע על זיהוי וקשר, גם אם משתמע ועקיף ולא מפורש, בין הפרסום לתובע הספציפי (ראו פסקאות 48-30 לפסק דינו של השופט י' דנציגר; פסקה 12 לפסק דינו של השופט י' עמית).
אכן, ההבחנה בין מקרים בהם לשון הרע ייחשב כ"לשון הרע על ציבור", לענין תחולת הסייג שבסעיף 4 לחוק, לבין מקרים בהם אף שהדברים יוחסו לקבוצה של בני אדם ניתן לראות בהם לשון הרע על כל אחד מיחידי הקבוצה או על חלקם, אינה הבחנה פשוטה, והיא צריכה להיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו. ברם הבחנה זו שרירה וקיימת. מצאתי לנכון להזכיר הבחנה זו כאן, שכן להבדיל מהמקרה דנן בו תחולת הסייג שבסעיף 4 היא כאמור ברורה ומובהקת, ישנם מקרים ומצבים בהם פרשנות מרחיבה של הסייג עלולה להוביל לתוצאות לא רצויות ולא צודקות, וראוי ורצוי אפוא לשמר גמישות בהחלת סייג זה.