נוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי אכן קיימת, על פי המצב הנורמטיבי הקיים, זכות למאן דהוא לפנות לבית המשפט במעמד צד אחד, מבלי לחשוף את זהותו, כדי להתנגד לבקשה, כנטען.
דברים אלה – דברים כדורבנות – ממחישים את הקושי "להלביש" על סדרי הדין הקיימים מסגרת דיונית-פסיקתית של תביעת "רן דן". אמת, דיני הפרוצדורה נועדו לשרת את יישומו של הדין המהותי ואת אכיפתו, ולבית המשפט יש מידה של גמישות בהפעלתם. אולם אין משמעות הדבר שבית המשפט חופשי לנסח מחדש את סדרי הדין או להוסיף עליהם אגד מגוון של הוראות חדשות. שיטת משפט אחראית מחויבת לכך שבהגיענו לנקודה מסוימת לא יהא ניתן עוד להתקדם מבלי התערבות חקיקתית. במיוחד כך הוא הדבר בהקשר הנדון, שבו ההסדר הפסיקתי החדש אמור ליצור מסגרת דיונית למתן סעד הכרוך בפגיעה ניכרת בזכויות יסוד חוקתיות.
- יתרה מכך, הליכי הגילוי הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי דהיום אינם מתיישבים עם תביעה מהסוג של "רן דן". בארצות-הברית בתי המשפט
--- סוף עמוד 693 ---
שהכירו באפשרות להגיש תביעה נגד נתבע "John Doe" ראו בכך בסיס לקיום הליכי גילוי לפי ההוראות הקבועות שם, שהן בעלות ניסוח רחב למדי (ראו במיוחד §26 ל- Federal Rules of Civil Procedure). ללא הוראות גילוי כאלה אין תוחלת בהגשת תביעה נגד נתבע "רן דן". בתקנות סדר הדין האזרחי בישראל אין תשתית מתאימה לקיום הליך גילוי מהסוג המבוקש. התקנות שעוסקות בגילוי מסמכים ועיון בהם (תקנות 114-112) חלות רק על מסמכים המצויים "ברשותו או בשליטתו" של בעל דין, והפסיקה חזרה וציינה כי איןלהטיל חובת גילוי ביחס למסמכים המצויים בחזקתו של צד שלישי זר להתדיינות. כך לימדונו גדולי השופטים בישראל שחתרו ליישום מסגרת דיונית ברורה במשפט (ראו רע"א 4256/98 ה.ל.ס בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נג(1) 621 (1999); רע"א 11126/08 לבייב נ' רפאלי ([פורסם בנבו], 7.5.2009); ע"א 307/66 מ.מ. שניאורסון נ' בית החולים שערי צדק, פ"ד כ(4) 167 (1966); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 4344 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ברור לכל אפוא שתקנות אלה אינן יוצרות מסגרת מתאימה לקיום הליכי גילוי מקדמיים של מידע המצוי בידי גורם שלישי כמו ספק שירותי גישה באינטרנט.
תקנה אחרת, שהוזכרה בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי, היא תקנה 178שעניינה הזמנה לעדים. תקנה זו מורה כדלקמן: "נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים...". תקנה זו עשויה הייתה לסייע אולם זאת רק בגדרי מסגרת דיונית מתאימה התומכת בהפעלתה בתביעות נגד נתבע "רן דן". לא ניתן, ללא הסדר מתאים, לקיים תהליך של זימון עדים ושמיעתם במעמד צד אחד, וכמו-כן אין זה מצב נורמאלי שהעד-כביכול – בענייננו ספק שירותי הגישה – הוא שבפועל משמש "הצד שכנגד" לעניין חשיפת המידע; והמקרה שלפנינו יוכיח. לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי מתווה דיוני רב-שלבי לאותו הליך של "זימון עד" בגדרי תביעת "רן דן" – זאת כהנחיה למקרים עתידיים – אולם כאמור אין למתווה זה עיגון בדין והוא בבחינת יצירה שיפוטית יש מאין החורגת בהיקפה מן ההקשר הספציפי של חשיפת זהותם של גולשים אנונימיים באינטרנט.