ודוק: גם כאשר נדרשים בתי המשפט לעילה שעניינה במרחב הווירטואלי – כגון עילה שביסודה פרסום לשון הרע באינטרנט – בתי המשפט אינם
--- סוף עמוד 694 ---
פועלים, ללא הסמכה בדין, במסגרת דיונית ווירטואלית שבה ה"נתבע" פיקטיבי, ה"עדים" אינן עדים וה"צדדים" אינם עומדים זה-מול-זה.
- יש לציין כי בתיקים רבים שבהם נדונה עד כה שאלת חשיפת זהותו של גולש אנונימי באינטרנט, לא נעשה הדבר במסגרת תביעה עיקרית נגד נתבע אנונימי (תביעת "רן דן"), אלא במסגרת הליך נפרד שאמור להקדים את התביעה העיקרית שתוגש נגד הנתבע לאחר זיהויו. בפסק-הדין נשוא הערעור שלפנינו קבע השופט עמית כי הגשת תביעה נגד "פלוני" היא הדרך הראויה, אך בפועל גם במקרה זה ההליך נפתח, ונמשך, כהליך עצמאי בין מבקש החשיפה לבין ספק השירות המחזיק במידע לגבי כתובת ה- IP (יצוין כי בפסקי-דין אחדים שניתנו לאחר החלטתו של השופט עמית ננקטה הדרך של הגשת תביעה נגד נתבע "פלוני" – ראו ת"א 50605/08 פריד נ' פלוני אלמוני ([פורסם בנבו], 23.12.2008);בש"א (שלום ראשון-לציון) 3189/09 מורד נ' פלונית, [פורסם בנבו]).
- בבתי המשפט הוצעו מקורות נורמטיביים שונים למתן הסעד המבוקש בגדרי הליך עצמאי לחשיפת זהותו של מעוול פוטנציאלי. בעיקר ביקשו בתי המשפט לבסס את סמכותם ליתן צו לחשיפת זהותו של גולש אנונימי על הוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סעיף זה קובע סמכות כללית לתת סעד וזו לשונו:
כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.
ראו: בש"א (שלום י-ם) 2403/09 אריאל נ' חברה זרה שמקום מושבה בקליפורניה ארה"ב ([פורסם בנבו], 2.7.2009); ת"א (שלום ת"א) 176992-09 אברמוב נ' ניוויז'ן הדרכות בע"מ, [פורסם בנבו]); ראו גם בש"א (שלום ת"א) 11646/08 The Football Association Premier League Ltd נ' פלוני[פורסם בנבו]
אכן, סעיף 75 לחוק בתי המשפט מקנה לבית המשפט סמכות רחבה ליתן סעד במסגרת הליך אזרחי, לאחר שהוכיח מבקש הסעד כי הנתבע הפר זכות הקנויה לו בדין (ראו רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 268 (1999)). דא עקא, חוששני שגם
--- סוף עמוד 695 ---
סעיף זה מתקשה לשמש עוגן לסמכות הדרושה לענייננו. סעיף 75 עוסק בסמכותו של "בית משפט הדן בענין אזרחי" ליתן סעדים הדרושים במסגרת אותו הליך. סעיף זה אינו מקנה סמכות ליתן סעד מחוץ לגדרי הליך אזרחי, כפי שמתבקש בענייננו. הסעיף בא להבטיח את העיקרון בדבר "במקום שבו יש זכות – יש גם סעד", אך לא מדובר בזכות "באוויר" אלא בזכות שהופרה על-ידי מי שהסעד מבוקש נגדו. אם פלוני הפר את זכותו של אלמוני, יכול אלמוני לדרוש סעד נגד פלוני מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט. אך אם פלוני הפר את זכותו של אלמוני, אין סעיף 75 – מכוחו הוא – מאפשר לאלמוני לדרוש סעד כנגד צד שלישי שאינו פלוני ואף אינו בהכרח קשור לפלוני. לשם כך דרוש מקור סמכות נפרד. לשון אחרת: אין אדם מרים את עצמו בשרוכי-נעליו, ובענייננו אין אדם יכול ליצור לעצמו "עניין אזרחי" נגד צד שלישי באמצעות סעיף שנועד לגוון את האפשרויות למתן סעד נגד מי שקיימת נגדו עילה אזרחית.