דברים אלה יפים גם לגבי הוראות סעיפים 75-71 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהוזכרו אף-הם כמקורות סמכות אפשריים. סעיפים אלה עוסקים בסמכותו של בית המשפט ליתן תרופות בגין עוולות נזיקיות, וכן ליתן צווים לעשות או להימנע מעשייה, אולם כל אלה אינם רלבנטיים לענייננו. הצו המבוקש כנגד המבקשת, ספקית הגישה לאינטרנט, אינו בגין עוולה שביצעה או שנטען שביצעה. אין כל הליך נזיקי נגד המבקשת וכפי שאין כל עילה לתבוע ממנה סעד של פיצויים כך אין לעתור כלפיה, מכוח הסעיפים הנזכרים, לצו בעניין חשיפת זהותו של המשתמש.
32.. בהקשר זה יש לעמוד על ההבדל בין הסוגיה שלפנינו לבין האפשרות ליתן צו המתייחס לצדדים שלישיים בהקשר הבנקאי. באחת הפרשות (ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563 (1988)) ביקשה התובעת צו המורה לבדוק ולהעתיק רישומים בנקאיים בחשבונות של צדדים שלישיים אשר שימשו, לגרסתה, "אנשי קש" להזרמת כספים עבור הנתבע. בית המשפט נעתר לבקשה בהסתמך על סעיף 39לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, אשר מתיר לבית המשפט לצוות על בדיקה והעתקה של רישום בספר בנקאי. בית המשפט פירש את הסעיף, לאור לשונו ותכליתו, כך שאין הוא מוגבל לבעלי הדין לבדם; תכלית הסעיף, כך נפסק, היא לאפשר ניהול
--- סוף עמוד 696 ---
הליך שיפוטי מבלי להטריח את פקיד הבנק לבוא ולהעיד מכלי ראשון על פעולה בנקאית שנרשמה בחשבון פלוני. בית המשפט הטעים כי השימוש בסמכות הקבועה בסעיף צריך להיעשות בנסיבות נדירות ביותר, שכן – בלשונו של שופט אנגלי – "'יהא זה מפלצתי' להניח, שבגדר הליך שבין ראובן לבין שמעון תינתן לבעלי הדין גישה חופשית לעיין בחשבונותיהם הבנקאיים של צדדים שלישיים". יש לציין שבנסיבות אותו מקרה הטענה הייתה לקנוניה בין בעל-הדין הנתבע לבין בעלי החשבון.
בפרשה אחרת (רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764 (1993)) שוב נדוןסעיף 39 לפקודת הראיות. בית המשפט העליון ניתח את השיקולים המתחרים בקשר לבקשת רשות לעיין בספר בנקאי, ועמד על הצורך בחיוניותו של המידע להכרעה במחלוקת, בקיומה של תשתית ראייתית מספקת, בהיעדר אפשרות להישען על ראיות חלופיות שאין בהן פגיעה בפרטיות, ובתחימת היקף הגילוי למתחייב על-מנת להשיג צדק בהליך השיפוטי. או-אז נדרש בית המשפט לסוגיית גילוי חשבונותיו של אדם זר להתדיינות, וכך כתב:
כל זאת אמרנו לגבי גילוי חשבונותיו של מי שהוא צד להתדיינות, כשהאחרון מתנגד לכך... ואילו לגבי חשבונותיו של זר להתדיינות, את אלה ניתן לגלות "בנסיבות נדירות ביותר", (כאמור בהלכת גוזלן, בעמ' 565), שהייתי מצמצמן בעיקר לנסיבות בהן נטען, והובאה ראיה לכאורית לטענה זו, כי החשבון הבנקאי הוא למעשה חשבונו של בעל הדין, על אף שאינו רשום על שמו, או כי בעל הדין העביר לחשבונו של אותו צד שלישי כספים, שלא בתום לב ובמטרה להסתיר עובדה זו, תוך שיתוף פעולה עם בעל החשבון. כל זאת לאחר שניתנה לצד השלישי, העלול להפגע, הזדמנות להשמיע טענותיו והסתייגויותיו לגילוי.