מן האמור עולות שלוש מסקנות: ראשית, כי צו לגילוי ענייניו הבנקאיים של צד שאינו בעל-דין יינתן רק על-פי מקור חוקי מפורש (כגון סעיף 39 לפקודת הראיות); שנית, כי צו כזה יינתן במסגרת הליך אזרחי קיים; שלישית, כי צו כזה מוגבל למקרים שבהם החשבון של הצד השלישי איננו זר לגמרי להליך, אדרבא, מדובר בחשבון המשמש את בעל-הדין. בענייננו לא מתקיים אף אחד מן התנאים הללו: לא נמצא מקור חוקי מפורש למתן צו נגד צד זר להתדיינות
--- סוף עמוד 697 ---
(ספק הגישה) לחשוף את לקוחותיו; לא מתקיים הליך שבמסגרתו מתבקש הצו (בהיעדר בסיס חוקי ליצירת הליך נגד "פלוני" בלתי-ידוע); ואין טענה כי המבקשת שיתפה פעולה עם האלמוני בהוצאת הדיבה.
- קרובה יותר לענייננו היא לפיכך פרשה אחרת שבה ביקשו לקוחות-לשעבר של בנק לקבל לידיהם מסמכים הקשורים לחשבונותיהם, זאת על-מנת לשקול הגשת תובענה לביטול הסכם שנכרת קודם לכן, ובו הם אישרו כי בעקבות הסדרים מסוימים תמו טענותיהם ותביעותיהם נגד הבנק. בקשה זו נדחתה. בית המשפט העליון (מפי השופט ש' לוין) הבהיר כי "כל עוד ההסכם בתקפו עומד, תמו יחסי הבנק והלקוח ולפיכך פסקה חובתו של הבנק לספק את החשבונות". בית המשפט הוסיף כי דין המבקשים "אינו שונה מדין מבקש פלוני המבקש לקבל גילוי מסמכים מיריב פרוספקטיבי על מנת לשקול אם המידע שיקבל מצדיק הגשת תביעה כנגדו". בית המשפט קבע כי לא קיימת דרך דיונית להורות על גילוי כזה, והוסיף כי אם המבקשים יגישו תובענה נגד הבנק הם יוכלו לבקש בגדרה צו לגילוי מסמכים (ע"א 358/88 בלס נ' בנק דיסקונט בע"מ ([פורסם בנבו], 31.12.1988)).
- לא נעלמה מעיני ההלכה האנגלית המכירה באפשרות של בית המשפט להורות על חשיפת זהותו של מעוול בהליך מקדמי-עצמאי. בפסק-הדין Norwich Pharmacal Co. v. Commissioners of Customs & Excise, [1974] A.C. 133 פסק בית הלורדים כי אדם שנחשף למעשה עוולה של אחר, באופן שהוא היה יותר מאשר עד ראייה גרידא ("mere witness"), עשוי להיות מחויב לגלות את זהותו של המעוול האמיתי, על-מנת שהנפגע יוכל לנקוט הליכים כנגד הנתבע המתאים. הלכה זו יושמה במדינות שונות של המשפט המקובל (ראו למשל Glaxo Wellcome Plc v. Minister of National Revenue (1998) 172 D.L.R. (4th) 433 – קנדה; Kirella Pty Ltd. v. Hooper, (1999) 161 A.L.R. 447 – אוסטרליה; Fitzherbert v. Faisandier, (1995) 8 P.R.N.Z. 592 – ניו-זילנד;Megaleasing UK v. Barrett, [1993] I.R.L.M. 497 – אירלנד). בתי המשפט באנגליה הכירו באפשרות ליתן צו מסוג Norwich Pharmacal בהקשר של חשיפת זהותם של גולשים (ראו Totalise plc v Motley Fool Ltd, [2001] EWCA Civ 1897).
--- סוף עמוד 698 ---