ככלל, צו לפי הלכת Norwich Pharmacal יינתן בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: הראשון, שקיים מעוול אשר לפי הנטען ביצע עוולה (אזרחית או פלילית); השני, שמבקש הצו מתכוון לעמוד על זכויותיו המשפטיות, בדרך-כלל באמצעות הגשת תביעה נגד אותו מעוול; השלישי, שהצו נדרש על-מנת לאפשר את הגשת התביעה, בדרך-כלל לצורך זיהויו של המעוול. בהקשר זה חשוב לוודא כי אין מקור מידע מעשי אחר שבסיועו יוכל התובע לפעול למיצוי זכויותיו. והאחרון, שהמשיב בבקשה הוא אדם שהיה מעורב במעשה העוולה, או הקל על ביצועו (אפילו ללא אשם מצדו), או שיש לו מערכת יחסים כלשהי עם המעוול-הנחבא, ושיש ביכולתו של המשיב לספק את המידע הדרוש כדי לאפשר את זיהויו של המעוול (ראו PAUL MATTHEWS & HODGE M. MALEK Q.C., DISCLOSURE 59 (3rd. ed., 2007); ראו גם Mitsui & Co. v. Nexen Petroleum UK Ltd., [2005 EWHC 625 (Ch)).
- האם יש מקום לאמץ במשפט הישראלי גרסה מקומית של הלכת Norwich Pharmacal? נראה כי שאלה זו אינה שונה באופן מהותי מן השאלה שעניינה האפשרות להגיש תביעה נגד נתבע "רן דן". לענייננו, אלה השתיים הן בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת". משמעות הדבר היא שההסתייגויות שהצבענו עליהן לעיל יפות בעיקרון גם לשאלת אימוצו הפסיקתי של כלל בנוסח Norwich Pharmacal. אימוץ כלל כזה יש בו יתרון מבחינה זו שנפתח לבית המשפט פתח, לפי שיקול דעתו, למנוע מצבים שבהם תובע המחזיק בעילה טובה לא יוכל למצות את זכויותיו בשל מחסום מקדמי בדמות אלמוניותו של המעוול. אך מעבר לעובדה שהלכת Norwich Pharmacal לא אוזכרה על-ידי מי מהצדדים ולא שמענו לגביה טיעון וחצי-טיעון, יש לציין – בבחינת למעלה מן הנדרש – כי לכלל כזה אין כל עיגון בחקיקה הישראלית והוא אינו משתלב עם מסגרת דיונית כלשהי המוכרת כאן. נהפוך הוא: הוא סותר ברוחו ובתכליתו את המסגרת הדיונית שהעמידו המחוקק ומחוקק המשנה בפני בתי המשפט האזרחיים. שינוי כמוצע צריך שיבוא מצד המחוקק ומחוקק המשנה.
--- סוף עמוד 699 ---
מכאן ולהבא
- הסעד שמתבקש בענייננו הוא חריג. מדובר בניסיון לרתום, עוד בטרם משפט, את מערכת המשפט ואת הצד השלישי לצורך קיום חקירה שתביא לחשיפת זהותו של מעוול על-מנת שניתן יהיה להגיש נגדו תביעה אזרחית. מדובר למעשה בהליך מעין-חקירתי שבית המשפט מגויס לו בהליך מקדמי במתכונת כזו או אחרת. הליך זה אינו טריביאלי, הוא מערב שיקולי מדיניות מורכבים והוא מצריך הסדרה חקיקתית.
יובהר, כי אין בדברינו אלה כדי לסגור את השער בפני המבקשים לחשוף את זהותם של מעוולים ברשת האינטרנט. ראשית, כאשר מתבצעת באינטרנט עוולה שהיא גם עבירה, קיימת אפשרות לנפגע להגיש תלונה, וחזקה על רשויות האכיפה שתפעלנה את סמכויות החקירה והבדיקה המסורות להן מכוח הדין; הן ולא בית המשפט. שנית, יש להניח ולקוות כי בסופו של דבר תתקבל חקיקה שתסדיר באופן בהיר ומפורט את הנושא הנדון, תיצור את המסגרת הדיונית הראויה ותתווה את האיזון בין השיקולים שלעניין.