פסק הדין נשוא הליך זה, כמו רבים מפסקי הדין הרבים הנזכרים מעלה, דנים ומכריעים בשאלת חיובה של ספקית אינטרנט (חלקם עוסק גם בחיוב אתרי אינטרנט) למסור את פרטי הגולשים. הם אינם קובעים, לדוגמה, הלכה גורפת לגבי אימוצה של הלכת Norwich Pharmacal במשפט הישראלי. זאת, אף שלדידי, ההיגיון העומד ביסודה של הלכתNorwich Pharmacal יפה גם למשפט הישראלי, והניסיון הרב שנצבר לגביה במדינות הים יכול לסייע לקליטתה.
--- סוף עמוד 717 ---
כ"ט. חברי המשנה לנשיאה כותב, כי שאלת אימוצה של הלכת Norwich Pharmacalבמשפט הישראלי "אינה שונה באופן מהותי מן השאלה שעניינה האפשרות להגיש תביעה נגד 'רן דן'" וכי היא 'סותרת ברוחה ובתכליתה את המסגרת הדיונית שהעמידו המחוקק ומחוקק המשנה בפני בתי המשפט' (פסקה 35). לדאבוני, אינני בטוח שאני רואה את הדברים עין בעין עם חברי. בניגוד לתביעות "רן דן" (John Doe) שאינן מתיישבות עם סדרי הדין בישראל (לענייננו, "דן" הוא המפרסם ודן את חבירו ברותחין על לא עוול, והוא יהיה ל"רן" אם תיחסם הדרך לתביעה), עניינה של הלכת Norwich Pharmacal הואבמשפט המהותי. מבחינה דיונית, הצדדים להליך מסוג Norwich Pharmacal ידועים - ולדידי היא משתלבת במסגרת הדיונית המוכרת, ואינה סותרת ברוחה ובתכליתה מסגרת זו. אכן, מדובר בהכרה פסיקתית בעילת תביעה חדשה; או בניסוח אחר - בהכרה פסיקתיתבחובה של צדדים שלישיים (שיש להם מעורבות מסוימת באירוע העוולתי) כלפי תובעים פוטנציאליים. הכרה בחובה כאמור אינה דבר של מה בכך, אך גם אינני רואה סתירה עקרונית בינה לבין רוחה ותכליתה של המסגרת הדיונית הקיימת.
ל. על כל פנים, בגדרי הליך זה אין צורך בהפשטה כאמור, או בקביעת כלל גורף בדבר תחולתה של הלכת Norwich Pharmacal במשפט הישראלי. פסקי הדין של הערכאות הדיוניות התייחסו לתביעה נגד ספקיות ואתרי אינטרנט, וניתן בקלות לעמוד על הבחנות רבות וברורות, בין "גרירת" ספקית אינטרנט להליך משפטי וחיובה לחשוף פרטים על אודות גולשים, לבין "גרירת" אדם פרטי להליך משפטי על מנת לחייבו למסור מידע בדבר נתבע פוטנציאלי.
ל"א. די להתייחס לשני מאפיינים: ספקיות אינטרנט הן חברות למטרת רווח הפועלות מכוח רשיון מיוחד לפי סעיף 4 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב - 1982. כיון שמדובר בחברה למטרת רווח, קשה לאפשר למשיבה להישמע בטענה, כי היא "מוצאת עצמה... שוב ושוב, נדרשת להפוך 'למלשין הלאומי'" (סעיף 4 לתגובת המשיבה מיום 1.7.07). למשיבה, כמו ליתר הספקיות, שיקולים כלכליים משלהן, והן - בניגוד לאדם פרטי שמידע בדבר זהות נתבע פוטנציאלי הגיע לידיו באקראי - יכולות לבחור אם הצר