אכן, אין הגישה המתוארת מעלה מצדדת חלילה באיסור על ביטוי אנונימי (עניין בו דן בית המשפט העליון בארצות הברית בפרשת McIntyre אליה נדרש חברי בפסקה 111 לחוות דעתו); אף אין היא מאפשרת חשיפת גולשים שאינם מעוולים. אף על פי כן, סבורני כי ניתוח המכלול מחייב להתייחס לאפקט המצנן שעלול להיות לאפשרות חשיפתם של גולשים מעוולים על השיח האנונימי שאינו עוולתי באינטרנט. ויודגש, אין מדובר בפגיעה בזכות להביע דעות שאינן עוולתיות בעילום שם (אליה נדרש חברי המשנה לנשיאה), אלא רק בחשש שמא אנשים יירתעו מעשיית שימוש שאינו עוולתי בה - שמא חלילה ישגו בתי משפט ויורו על חשיפתם שלא בצדק.
נ"ב. על מעלותיה, ויתרונותיה החברתיים, של האפשרות להתבטא באופן אנונימי בשיח הציבורי אין צורך להכביר מלים. הכל יודעים, כי אינם דומים משובים אנונימיים, לאלה הנערכים בגילוי שם (ראו בג"צ 1919/09 רס"ל בן עזרא נ' שר הביטחון [פורסם בנבו] פסקאות י"א וכ"ב); כי חושפי שחיתויות נוטים לעשות זאת, למצער בשלב הראשון, בעילום שם (עניין ציטרין, 359-358; א'הרנון, "הגנה על יחסי אמון: היש להכיר בחסיון העתונאי?" עיוני משפט ג' (תשל"ד) 542, 551
--- סוף עמוד 732 ---
-550); וכי לעתים הדרך היחידה בה קבוצות מיעוט מסוגים שונים יכולות להביע את דעתן היא בעילום שם - למצער בשלבים מסוימים של ההתפתחות החברתית, אף כי הדברים עשויים להשתנות כחלוף זמן. עמד על כך בית המשפט העליון בארצות הברית (מפי השופט Black) בפרשת Talleyלפני שנות דור:
"Persecuted groups and sects from time to time throughout history have been able to criticize oppressive practices and laws either anonymously or not at all." Talley v. California, 362 U.S. 60, 64 (1960).
נ"ג. הכרה חוקתית מובהקת בישראל לחשיבותה של האנונימיות לשיח הדמוקרטי מצויה בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת המורה על חשאיות הבחירות – ובארה"ב כבר עמד על כך השופט Stevensבפרשת McIntyre הנזכרת. אמנם שני פסקי דין אלה (בפרשת Talley ובפרשת McIntyre) עוסקים בחוקיותם של חוקים האוסרים פרסום אנונימי, ולא באיזון בין האינטרס הציבורי באנונימיות לזכויותיו של נפגע בנזיקין (ויתכן שבהקשר זה יש להעמיד גם דברי חברי המשנה לנשיאה לגבי "הזכות לאנונימיות") - אך יש בהם כדי ללמד על התועלת החברתית שבמתן האפשרות לשיח אנונימי. האתגר הוא, איפוא, לאזן בין החשש מפני אפקט מצנן שעלול להגביל את מימושה של "הזכות לאנונימיות" - שאולי היא נגזרת טובה של "זכות הצעקה", הנתונה כביטויו של הסופר י"ח ברנר, גם למי שאין לו "זכות דיבור"; לבין האפשרות לזכות לפיצוי בעקבות פגיעה בת עוולה.