- ב"כ הנתבעים הפנה למספר מאמרים ופסקי דין העוסקים בדין הנוהג בארה"ב, גרמניה, אנגליה, ניו זילנד ואוסטרליה, וטען כי קבע בהם, כי פורמט אינו מוגן בזכויות יוצרים, בהיותו רעיון מאחר שרעיונות אינם נושא לזכות יוצרים. הדברים אינם מדויקים.
כך, למשל, במאמר הסוקר את הדין במדינות שונות, עליו נסמכים הנתבעים (נספח ח' לסיכומים) Stefan Bechtold, The Fashion Of TV Show Formats, 2013 Mich. St. L. Rev.451, 470 (2014) נאמר, כי בתי המשפט אינם ששים להעניק הגנה משפטית לפורמטים, אך המחבר מוסיף ואומר דברים (שלא צוטטו בסיכומי הנתבעים) לפיהם:
"Most claims are dismissed or settled out of court. When Fox family, producer of Race Around the World, filed a copyright infringement suit against CBS`s production of The Amazing Race in 2000, the injunction was denied without discussing the copyright claims, and the case was voluntarily dismissed". (ההדגשה שלי – ד.א.).
הנה כי כן, טענת הנתבעים כי המגמה של בתי המשפט בארה"ב היא שלא להכיר בפורמט כיצירה בדיני קניין רוחני, אינה מדויקת. בתי המשפט לא הביעו דעתם המפורשת, כי אין להכיר בפורמטים כמושא לזכות יוצרים, אלא דחו במקרים מסוימים את הבקשה ללא הנמקה, ובמקרים אחרים לא נדרשו כלל להתייחס לסוגיה, מאחר שהצדדים הגיעו לפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט.
זו גם הגישה בגרמניה, שם מסביר המחבר (בעמ' 474), כי בית המשפט דחה תביעה, למרות שהכיר בעובדה שרעיון לפורמט יכול להוות "יצירה" ברת-הגנה, אך קבע כי אין לראות בהוראות הטכניות של התכנית עצמן (mere set of instruction on arranging elements) מושא לזכות יוצרים - והרי זו גם הגישה הנוהגת בישראל!!
המצב המשפטי בצרפת, באנגליה, בניו זילנד ובאוסטרליה כמתואר במאמר (עמ' 475-476), דומה לגישה הנוהגת בישראל, בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעים.
- ניתן לסכם ולומר, כי לאור התפתחות ושיכלול תעשיית הפורמטים הטלוויזיוניים, חלה התפתחות גם בפסיקה וקיימת נכונות היום בעולם, להכיר בזכות יוצרים בפורמט טלוויזיוני, ובלבד שיוכח כי אין המדובר ברעיון בלבד, אלא ברעיון שקיבל ביטוי מוחשי ומיוחד דיו, ההופך את הפורמט ל"יצירה" ברת-הגנה. הגישה הנוהגת היא, כי אין מקום להגנת דיני זכויות היוצרים, כל עוד עסקינן ברעיון שלא קיבל לבוש ממשי ולא קרם עוד וגידים. כך בדין הזר וכך גם בדין הישראלי.