הנאשם הגיעו, בחלקן, כשפרטיהן מולאו מראש למעט סכומי הכסף, שאז טען בפניו הנאשם שבעל החברה מילא אותן, ואילו חלק אחר הובא כשהחשבוניות ריקות ובני רשם את תכניהן בתיאום עם הנאשם (פ/169-170). בחקירתו הנגדית הוסיף בני ותיאר את היקף פעילותו הקבלנית של הנאשם, בדומה לתיאורים שמסר שכטר, כשהוא מספר כי הנאשם עובד באתרים שונים בהיקפים של מיליוני שקלים בשנה, מעסיק בין שמונים למאה פועלים, מחזיק כלים כבדים, עובד לא רק עבור "לישטו" אלא גם עבור לקוחות נוספים לרבות חברת "מקורות", וכי כבר בתקופת האינתיפאדה עבד ביישובים רבים (פ/176).
- בני הוסיף וטען, באופן גורף, כי פגש באנשים שהציגו עצמם כבעלי החברות המנפיקות, פעם אחת בכל אחד מהם, חתם מולם על הסכמי עבודה והם "אמרו לי אנחנו עובדים יחד איתו, הוא מנהל את החשבוניות, יעבוד יביא לך את החשבוניות, תשלם לו אין לנו שום בעיה עם התשלומים, ושילמתי צ'קים, הביא לי חשבוניות" (פ/164). במסגרת זו טען שנפגש עם אזגייר, חתם עמו על חוזה ואזגייר מסר לו שהנאשם הוא נציגו. בהמשך טען שפגש פעם אחת גם בבעלי "מיזורי" שחתם בפניו על הסכם וכך לגבי כל בעלי החברות (פ/165-168). הוצגו הסכמים שנחתמו בין "לישטו" לבין "מ.פ. עץ" ו"מיזורי" (ת/22 ות/21, בהתאמה).
סוגיה זו אינה מסייעת לתזת ההגנה. כפי שהוצג לעיל ועוד יוצג בהמשך סקירת העדויות, בפני חלק מהחברות הלקוחות התייצבו אנשים, יחד עם הנאשם, שטענו כי הם בעלי החברות, הציגו מסמכים הנחזים להיות מסמכי החברות וחתמו על הסכמי עבודה כביכול בשמן של החברות מנפיקות החשבוניות. מסקנתי היא כי לא דובר בהסכמים אותנטיים שכן החברות המנפיקות לא ביצעו בפועל את העבודות. ככלל, גם לא דובר בבעלי החברות אלא במתחזים. אזכיר את עדויותיהם המהימנות של בעלי החברות, חלוואני ועתאמלה, שהכחישו כי עבדו עם הנאשם ופגשו בחברות-הלקוחות. האחד למד בדיעבד שהחברה נרשמה על שמו ושימשה להפצת חשבוניות והשני כי החברה שלו "נגנבה" לצרכים דומים לרבות באמצעות זיוף מסמכי החברה. אני מקבל את דבריהם הנתמכים במכלול הראיות ומכאן שלא הם שפגשו בבני מ"לישטו". אזכיר גם את עדותו של אזגייר המציגה, כמפורט לעיל, מסקנה לפיה "מ.פ. עץ" לא ביצעה עבודות לחברות-הלקוחות ושימשה להפצת חשבוניות כוזבות, כך שהתייצבותו של אזגייר לחתום הסכם עם "לישטו" אינה משנה מכך שההסכם והחשבוניות הרלבנטיות גילמו מצגים כוזבים. לאלה מתווספים הכזבים שסיפר הנאשם לשכטר אודות "שותפים יהודים" שלו בחברות המנפיקות, ואשר מחזקים את המסקנה בדבר התנהלות מטעה ושקרית שלו מול לקוחותיו בנושא החברות בשמן כביכול פעל.
- גם בעדותו של בני עלו אינדיקציות דומות. בני סיפר כי האיש שהציג עצמו בפניו כבעלים של חברת "מיזורי" מסר לו מספר טלפון אבל "אח"כ הם לא ענו לטלפון" (פ/164 ש' 29). גם יתר בעלי החברות, כך העיד, מסרו לו מספרי טלפון לא אמתיים "הטלפונים האלה בכלל מנותקים"
--- סוף עמוד 16 ---