(פ/169 ש' 4). עוד סיפר, כנזכר לעיל, שלא הוצגו בפניו ייפויי כוח של החברות לנאשם לפעול בשמם של בעלי החברות וכי הסתמך על אמירות בעל-פה של האנשים שפגשו בו, לפיהן הנאשם פעל בשמם. עוד יש להדגיש כי אמירות אלה עסקו, לדבריו, בשותפות בין אותם אנשים לבין הנאשם וזאת בהתאמה לדברים שאמר לו מראש הנאשם, ובשונה מגרסתו של הנאשם בבית המשפט לפיה הועסק כשכיר בחברות (בלשונו של העד: "אמרו לי מוחמד עובד איתנו, אנחנו שותפים, הוא ינהל את כל הפרויקטים ומה שאתה סוגר מקובל עלינו, המחירים של העבודה" - פ/171. ההדגשה הוספה). כל אלה תומכים במסקנה לפיה לא דובר בבעלים חלוואני או עתאמלה. בני אף אישר כי לא ידע לאשורו שהאדם אשר ניצב מולו הוא אכן בעל החברה האמתי "פגשתי בן אדם שחתם בפני, אם הוא בעל החברה או לא בעל החברה? אני לא יודע. פגשתי בן אדם שאמר אני בעל החברה, קח את הניירות שלי תבדוק את הכל, אני בעל החברה, אתה יכול לעבוד". "יכול להיות, לא יודע, הוא הציג את עצמו בפני שהוא בעל החברה" (פ/165-166). למעט הפגישה הבודדת בחתימת ההסכם, לא היה לבני קשר עם מי מבעלי החברות וניסיונותיו ליצור עמם קשר טלפוני כשלו כאמור. עוד סיפר כי בדיקות רואה החשבון מטעמו הסתכמו בבדיקה כי החברה מנהלת ספרים ומחזיקה באישורים הדרושים כגון ניכוי מס במקור (פ/165).
- אלמנט נוסף מעיד על אופייה הפסול של התנהלות הנאשם באמצעות החברות מושא האישום אל מול בני: כת/23 הוצגה חשבונית של "מיזורי" בסך 320,538 ₪ עבור "עבודות פיתוח גמר חשבון 2010", מהתאריך 24.12.2010, ולצדה רישום של בני "לילי שלום, חשבונית זו של "מיזורי" 320,538 ₪ כולל מעמ סוגרת את החשבון של האחים דהדור 2009-2010". בני מסר כי דובר בסכום שהוא שילם לנאשם בשלב בו הנאשם ביצע עבודות באמצעות "אחים דהדור הפלסטינית", אך משנמנע מן הנאשם להוסיף ולהביא חשבוניות של חברה זו נותר הסכום האמור ששולם לנאשם אך טרם "כוסה" בחשבונית. כדי "לכסותו" הביא הנאשם לבני את החשבונית האמורה של "מיזורי" בה השתמש בני, כאמור, ל"סגירת" רישומי המס הנוגעים לחברה אחרת שאינה רשומה בישראל, האחים דהדור. בני טען כי פעל בהתאם להנחיות רואה החשבון שלו, טענה לא פשוטה לפיה איש מקצוע ייעץ לו להשתמש בחשבונית כוזבת ואף "לכסות" באמצעותה תשלום לחברה שאינה רשומה בישראל (וראו להלן את הדיון בהערכת עדותו). לענייננו, האלמנט המהותי אינו בהתנהלותו של בני אלא בשליטתו של הנאשם בחשבוניות חברת מיזורי, וביכולתו להביא חשבונית כוזבת של חברה זו, הנוגעת לעבודה שהיא לא ביצעה, בסכום של מאות אלפי שקלים וכדי להשתמש בה "לכיסוי" עבודות שביצע הנאשם. אציין גם כי חותמת החברה "מיזורי" על החשבונית ת/23 מקבילה לזו המופיעה על גבי החשבוניות מושא האישום של "מיזורי" (ת/10) שאף אותן מסר הנאשם, ואף החתימה בכתב יד דומה להפליא (ראו למשל חשבונית 0423. זאת, כמובן, במגבלות של זיהוי שאינו באמצעות מומחה). כל אלה פועלים לחובת הנאשם.
--- סוף עמוד 17 ---
- עדותו של בני אמינה עלי בעיקרה, ומשתלבת כאמור במכלול הראיות המהימנות. עם זאת אציין כי התרשמתי שעדותו לוותה באלמנטים מסוימים הראויים לציון, שהובילו את העד שלא לדייק בנושאים מסוימים. ראשית, ניכר רצון של בני לסייע לנאשם. בני חזר והביט לעברו של הנאשם במהלך העדות בתכיפות לא שגרתית, וניכר כי ביניהם יחסי חיבה. בני אף לא הסתיר כי הנאשם עבד עמו לאורך שנים וממשיך לעבוד עמו, בהיקפים של מיליוני שקלים בשנה. לעיל ציינתי את היקפי העבודה הניכרים שתיאר בני (פ/176). שנית, בעדותו חזר בני והביע תחושות בולטות של כעס וטרוניה כלפי רשויות המס, וזאת משום ששילם סכומי כסף ניכרים במסגרת כופר ושומה אזרחית בגין הפעילות מול הנאשם מושא הליך זה. ניכר היה כי העד טעון ביותר כלפי הרשויות ומבקש להראות שחויב ללא טעם (הוא אף הצהיר שבדעתו לדרוש חזרה את הסכומים ששילם). במסגרת זו חזר והדגיש את תקינות פעילותו-שלו, באופן מופרז.
התרשמתי כי אלמנטים אלה השפיעו בנקודות מסוימות גם על תוכן עדותו של בני. הדבר ניכר בדבריו לגבי החשבוניות מושא האישום, בהם מיהר בני לומר שקיבל חשבוניות מ"בעל החברה" כאשר בהמשך דבריו התחוור כי קיבלן מהנאשם שאך סיפר לו כי מולאו בידי בעלי החברות (פ/169). כך גם בטענתו לעיל אודות החשבונית ת/23, לגביה מיהר לטעון שדיבר "עם מיזורי" ומיד חזר בו וציין כי הנאשם הוציא את החשבונית והביאה וכי לא דיבר אלא עם רואה החשבון של "לישטו" (פ/172). בדומה, טענתו שרואה החשבון שלו ייעץ לו להשתמש בחשבונית כוזבת של "מיזורי" אינה פשוטה.