הקשיים והמניעה בפועל של היחידה החוקרת מלקבל מבנקים ברשות הפלסטינית מידע ממין זה (פ/111).
- סוגיה אחרונה זו מביאה אותי לנושא הבנקים בשטחים. הנאשם, כפי שיובא בהמשך, טען לראשונה בבית המשפט כי ידוע לו שלחברות המנפיקות יש חשבונות בבנקים ביאטה ובחברון. זאת, בניסיון לטעון שבעלי החברות נטלו ממנו שיקים שקיבל מהלקוחות והפקידו אותם בחשבונות האמורים. אלא, שכאשר התבקש להסביר את מקור ידיעתו זו הסתבך באמירות שונות וכוזבות, שאינן מספקות הסבר הולם. ידיעתו זו מוסיפה ומסבכת אותו שכן היא מתווספת ליתר האינדיקציות בדבר מעורבותו בפן הפסול של השימוש בחברות אלה לצרכי הפצת חשבוניות כוזבות, ובהן החזקתו בחותמת ובפנקס חשבוניות של החברות וחתימתו בשם חברת מיזורי. כאמור, גרסתו בנושא תיסקר בהמשך.
בשלב זה אציין ראיה נוספת שהציגה התביעה ואשר נוגעת לסוגיית הבנקים בשטחים: שיקים של "החברה לפיתוח קריית ארבע" לפקודת "מ.פ. עץ" ו"מיזורי", שהוצגו כת/19א ואשר לפי החותמות עליהם נפרעו ביאטה ובחברון. הם נושאים חותמת של Bank of Palestine בחברון ו-Housing Bank for Trade and Finance ביאטה.
עולות שלוש נקודות חשובות: ראשית, כי המדובר באזור מגוריו של הנאשם שהוא תושב יאטה הנמצאת בנפת חברון. יוזכר כי החברות "מ.פ. עץ" ו"מיזורי" הן חברות ישראליות, שאיש מבעליהן לא העיד כי החזיק חשבון בשטחים ולא הוצגה סיבה כלשהי מדוע ינהלו חשבון בשטחים (עתאמלה הוא מכפר ריינה שבצפון ישראל, ואילו אזגייר וחלוואני תושבי ירושלים), ונשאלת השאלה הרטורית מהי הסבירות כי שתי חברות אלה יפתחו חשבונות דווקא בשטחים ודווקא בבנקים המצויים בסמוך למקום מגורי הנאשם, או יבחרו להפקיד את השיקים שקיבלו דווקא בבנקים אלה.
מכאן לנקודה השנייה המגבירה את סימני השאלה: לפי החותמות על השיקים ת/19א, ב- Bank of Palestine בחברון נפרעו הן שיקים שנרשמו לפקודת "מיזורי", והן שיקים לפקודת "מ.פ. עץ". – ומה הסיכוי כי שתי חברות ישראליות אלה יבחרו, דרך מקרה, לפנות לאותו סניף בנק בשטחים, שכאמור נגיש דווקא לנאשם.
הנקודה השלישית עניינה בכך שהשיקים ת/19א נרשמו "למוטב בלבד". רישום זה מונע, כאמור, המרתם אצל החלפן למזומנים שנטל לנאשם. העובדה כי דווקא שיקים אלה הופקדו בחשבונות בנק שנפתחו על שם החברות לשמן נרשמו השיקים, בשילוב ידיעתו של הנאשם על חשבונות אלה ועל הפקדת השיקים בהן, מדברת בעד עצמה.