יצוין שבחקירה זו חזר הנאשם וטען שהוא רעב. בתגובה הוצע לו מספר פעמים לרכוש עבורו מזון, תוך שהחוקרים ציינו שהגיע לחקירה רק בשעה 13:15, שאלו אותו מדוע לא אכל קודם לכן, וציינו שפגש פעמיים בעורך-דין שיכול היה לרכוש עבורו מזון. הנאשם חזר וסירב
--- סוף עמוד 28 ---
להצעה, כשהוא מתעקש כי החוקרים יממנו את המזון. להתרשמותי מדובר בפן נוסף של המניפולציות שנקט כלפי חוקריו.
- בחקירה נוספת מיום 30.8.12 (ת/1) נקט הנאשם בהתנהלות דומה כשחזר וטען כי אינו מרוכז וכואב לו הראש, עד שהחוקרים החליטו להפסיק את החקירה. בין לבין הספיק לחזור על טענותיו כי עבד כשכיר ב"מ.פ. עץ" (עמ' 2 ש' 5) וכי איציק שפר שלט בחברת "האחים דהדור הישראלית" (שם, ש' 33). אז נשאל על "החברה לפיתוח הר חברון", הוצגו בפניו החשבוניות מושא האישום וכן חשבוניות של "האחים דהדור הישראלית" ונאמר לו שאנשי החברה טוענים שהוא נתן להם את החשבוניות. הנאשם סירב להסתכל על החשבוניות, שמר על שתיקה וטען שאינו חש בטוב (עמ' 3).
- בחקירה נוספת מיום 4.9.12 (ת/2), בתגובה לאותן שאלות אודות החשבוניות שניתנו ל"חברה לפיתוח הר חברון", סירב הנאשם לחתום עליהן, השיב שאינו קורא עברית ואינו מכירן למעט אלה של "אחים דהדור הישראלית" בה עבד כמנהל עבודה שכיר. הנאשם הכחיש שהיה שותף בחברה זו וטען שאיציק שפר ערך את הסכם העבודה מול "החברה לפיתוח הר חברון" (עמ' 3, עמ' 6 ש' 36, עמ' 7 ש' 27, עמ' 11 ש' 32). יצוין כי בהמשך, בעדותו, טען דווקא לשותפות שלו ב"אחים דהדור הישראלית". כשהוצגו בפניו החשבוניות מושא האישום שניתנו ל"חברה לפיתוח הר חברון" מסר הנאשם כי אינו מכירן (עמ' 3 ש' 23), וכשהוטח בו שמנכ"ל החברה ומהנדסה טענו שהנאשם מסר להם את החשבוניות, השיב "אני שותק" (ש' 28). עוד נאמר לו שמנכ"ל החברה ומהנדסה טענו שאינם מכירים את איציק שפר ושהנאשם הציג עצמו בפניהם כמנהל החברות. הנאשם הכחיש ומסר שהיה שכיר בחברות "ואני לא זוכר באיזה חברות" (ש' 35-36) ובהמשך אמר שהעביר ניירת ל"חברה לפיתוח הר חברון" אך אינו זוכרת איזו ניירת והיה "השליח של בעל החברה" (עמ' 3-4).
הפעם, בניגוד לחקירותיו הקודמות, ידע הנאשם לנקוב בשמו של הבעלים של חברת "מיזורי", נסים חלוואני, אך לגבי "ב.ע. לבניין" אמר "אני לא זוכר את השמות, אחד בשם ראלב והשני אחמד זרייר כל אלה ביקשו ממני למסור את החשבוניות כשכיר" (עמ' 4 ש' 5). בכך הודה, אפוא, שמסר חשבוניות. בנוסף הודה שביצע את העבודות הרשומות בחשבוניות מטעם החברות, אך טען שעשה כן כמנהל עבודה (שם, ש' 15). יש להצביע על הפער שבין חוסר יכולתו לנקוב בשמו של בעלי "ב.ע. לבניין" ובין טענתו שהועלתה לראשונה בעדותו בבית המשפט לפיה עבד בחברה זו לא מול בסאם עתאמלה אלא מול עלי דוויאת, בשילוב גירסה מפורטת אודות האחרון.