התנהלות דומה אפיינה את תגובות הנאשם לחשבוניות שנמסרו ל"חברה לפיתוח קריית ארבע" והוצגו לפניו בחקירה זו. הוא אישר כי הוא מכיר את החשבוניות של אחים דהדור הישראלית בה לטענתו עבד כשכיר, ושל "מ.פ. עץ" שגם בה עבד כשכיר "אבל אני לא זוכר מזה כלום" (ש' 22-23). כשהוקראו לו החשבוניות (אחרי שטען שאינו יודע מה רשום בהן) השיב
--- סוף עמוד 29 ---
שאינו זוכר את העבודות ושהיה שכיר בחברות (ש' 26 ו-38). עוד הכחיש שהציג עצמו כבעלים וכמנהל בפני מר כהן ומר פורת מן "החברה לפיתוח קרית ארבע", אך אישר שקיבל מהם שיקים וטען שהעבירם לבעלי החברות (עמ' 5).
כשהוצגו לנאשם החשבוניות שנמסרו לחברת "גינון והשקיה" השיב שהוא מכיר את החשבוניות של אחים דהדור הישראלית, ונמנע מלהתייחס לחשבוניות החברות המנפיקות מושא האישום. עוד סירב לחתום על החשבוניות. כשהוטח בו ששמואל שכטר, בעלי החברה, טוען שהנאשם מסר לו את החשבוניות וביצע את העבודות הרשומות בהן השיב תחילה "אין לי כוח לדבר" (עמ' 5 ש' 19) וכשהשאלה חזרה על עצמה אישר רק שמסר את החשבוניות של אחים דהדור "את השאר אני לא זוכר" (ש' 21). עוד הוטח בו ששכטר טען כי הנאשם הציג עצמו כשותף של בעלי החברות הרשומות בחשבוניות, והנאשם השיב שהיה שכיר. עם זאת אישר שלקח משכטר את השיקים תמורת החשבוניות וטען שהעבירם לבעלי החברות (ש' 27).
- הרחקה דומה ליוותה את התייחסותו של הנאשם לחשבוניות שניתנו לחברת "טיולי נעמה". כשהוצגו בפניו, השיב שאינו מכירן וסירב לחתום (עמ' 6). עוד מסר אינו מכיר את חברת "ל.ר. אופק" (עמ' 6 ש' 6). הוטח בו שבעלת החברה, נעמה, טוענת שמסר לה את החשבוניות עבור עבודה שביצע, ובתגובה שמר הנאשם על זכות השתיקה (ש' 13). הוטח בו גם שנעמה מסרה כי אמר לה שאלה אינן חשבוניות שלו והוא מכסה באמצעותן על עבודתו משום שאין לו חברה ישראלית. גם הפעם שמר הנאשם על זכות השתיקה (ש' 17). הוטח בו שנעמה מסרה כי שילמה לו במזומן, בשיק פתוח ובהעברה בנקאית וזאת לבקשתו, ושוב שמר על זכות השתיקה (ש' 20). הוטח בו גם שטענה כי ביקש ממנה ומהעוזר שלה לכתוב חשבוניות, והוא השיב "שתגיד מה שהיא רוצה זה לא מעניין אותי" (עמ' 7 ש' 7).
שמירתו הסלקטיבית של הנאשם על זכות השתיקה והשימוש שעשה בטענה לאבדן זיכרון ניכרו לאורך הודעה זו. כך, למשל, הסכים לאשר שהוא מכיר את רונן שפר, אך כשנשאל מיד בהמשך לכך האם ביצע עבודה לחברת "טיולי נעמה" שרונן עבד בה כמנהל השיב הנאשם "שומר על זכות השתיקה", וכשנמסר לו שרונן טוען שהנאשם ביצע את העבודות המפורטות בחשבוניות התחמק מתשובה באמירה לפיה רונן יכול לומר מה שירצה (עמ' 7 ש' 8-11). בדומה, כשהוצגו לו החשבוניות שנמסרו ל"לישטו" טען שאינו זוכר את החשבוניות של "מיזורי", סירב להתייחס לחשבוניות של "מ.פ. עץ" וטען שנעמה מסרה את חשבוניותיה ל"לישטו". כשהוטח בו שנעמה טוענת שהוא מסר את חשבוניותיה סירב להשיב (עמ' 12-13). כך גם כשנשאל לגבי ניכיון השיקים שביצע אצל יגאל דוגה. הנאשם אישר תחילה את עצם הפעילות וטען שהוא מעביר לדוגה כל שיק שניתן לקבל ממנו אחוזים, אך לא זכר שיקים של אילו לקוחות העביר, לא זכר כיצד העביר לדוגה שיקים וכשהשאלה חזרה על עצמה בחר לשמור על זכות השתיקה (עמ' 7-8). גם כאשר נאמר לו שנהגי המוניות שמואל וטויטו טוענים שהנאשם שלח עמם שיקים לדוגה נעזר הנאשם בחוסר הזיכרון ובהמשך