בשל כל אלה, איני יכול לקבל את הזיהוי האמור כבסיס להיסק עובדתי.
נעים אדעיס
- עד זה (להלן: "נעים") העיד להגנת אחיו, הנאשם, ובפיו סיפור שקשה לקבלו. לדבריו, בעיתוי בו הנאשם עצמו נסע למכה, ביקש נעים לקחת שיק מ"החברה לפיתוח הר חברון" "כי רציתי להפקיד כסף לעובדים" אך מנכ"ל החברה אמר לו שהשיק יימסר רק לבעל החברה-המנפיקה, חלוואני. נעים התקשר לחלוואני, פגש בו בקריית ארבע, הסיעו לחברה לפיתוח הר חברון, המתין לו בשעה שחלוואני נכנס ולקח את השיק, משם הסיעו לבנק אסכאן ביאטה שם הפקיד חלוואני את השיק, ולבסוף הסיעו לרכבו שהמתין בקריית ארבע.
--- סוף עמוד 50 ---
- דובר בסיפור רווי פערים וסימני שאלה. נעים לא הסביר מדוע יבקש לקחת שיק המיועד ל"מיזורי" או לשלם כסף לעובדי "מיזורי" אם הוא ואחיו, כטענת הנאשם, היו שכירים בחברה. כשנשאל בנושא השיב שביקש לשלם לעובדים "כי הייתי בלחץ באותה תקופה" וכשעומת עם טענת הנאשם השיב כי הוא אינו מודע לפרטי ההסכמים בין אחיו לבין החברות-המנפיקות (פ/252). עוד טען שהתקשרו אליו מן "החברה לפיתוח הר חברון" כדי שייקח את השיק משום שהנאשם היה במכה, ובד-בבד טען שדרשו ממנו שהבעלים ייקח את השיק. כשנשאל מדוע, אפוא, יתקשרו דווקא אליו או לנאשם ולא לבעלים חלוואני, השיב תשובה שלא ממין העניין לפיה "אני עובד בשטח ומכיר את כל העובדים ואת כל הכמויות" (פ/251). עוד לא הסביר כיצד הפך ל"נהגו" של חלוואני המסיע אותו ממקום למקום, בפרט שלפי סיפורו-שלו חלוואני הגיע לקריית ארבע ברכבו. בנוסף, טענתו כי נאמר לו שהשיק יימסר רק לבעל החברה סותרת את מכלול הראיות (לרבות עדותו של הנאשם עצמו) המראה שהחברות-הלקוחות נהגו למסור לנאשם את השיקים שיצאו תמורת החשבוניות.
- גם האופן בו הוצגו הדברים הותיר רושם לא אמין. למשל, טענתו של נעים כי לקח את חלוואני לבנק אסכאן ביאטה וכי האחרון הפקיד בבנק שיק הוצגה בהסתייגות לפיה הוא "לא זוכר במדויק", "לא בטוח שזה בנק אסכאן" וכן "גם לא יודע מה הוא עשה בבנק" (פ/251). לבסוף, נעים טען כי סיפר כל זאת לנאשם עם שובו ממכה (פ/254). הנאשם, מנגד וכמפורט לעיל, הכחיש שידע בזמן אמת שלחברות המנפיקות חשבונות בנק ביאטה, טען שגילה זאת רק לאחר שנחקר ברשויות המס, ולא הזכיר שנעים סיפר לו זאת בזמן אמת.
- עדותו של נעים לא מסייעת, אפוא, לנאשם, משלא ניתן לקבל את סיפורו. בד-בבד יש בה להוסיף ולחזק את הראיות נגד הנאשם. בניגוד לטענת הנאשם כי הוא ואחיו שימשו כשכירים בחברות המנפיקות, נעים לא טען זאת, וכשגרסת אחיו הוצגה בפניו השיב, כנזכר לעיל ובמידה של הפתעה, שאינו מכיר את פרטי ההסכמים בין הנאשם לבין אותן חברות. בהמשך אישר כי ה"בוס" שלו הוא הנאשם וכי תפקידו-שלו הוא לדאוג לעובדים, ולכלי עבודה "כל מה שקשור לשטח". כל אלה מתווספים למכלול הראיות, המצביע על הנאשם כמי שהפעיל עסק קבלני ובמסגרת זו העסיק גם את אחיו, לצד עובדים נוספים וכלים כבדים, מוסיפים זווית נוספת של התנהלות זו בדמות אמירתו של מי שעבד בשירות הנאשם, וכן שוללים את "טענת השכיר" שבבסיס תזת ההגנה.
עדי הגנה נוספים
- עדים נוספים שהציגה ההגנה מסרו דברים שהיו בעלי רלבנטיות מוגבלת, אם בכלל. מר יוסי אדרי, סגן מנהל אגף הביטחון של המועצה האזורית הר חברון, סיפר כי הוא מכיר את הנאשם ומשפחתו. עדותו, בה הביע הערכה לנאשם ולבני משפחתו שהמשיכו לעבוד בישובים
--- סוף עמוד 51 ---