שנית, לא בוסס כי התמונה בהעתק הצילומי היא של נסים חלוואני. בהודעה מיום 27.4.17 מסרו הצדדים ש"ככל שהחוקר זוכר, מקור צילום תעודת הזהות הוא בני יששכר מחברת לישטו". מדובר אפוא באחת החברות-הלקוחות שקיימות אינדיקציות מספר, כך ראינו, לכך שבפניהן התייצבו מתחזים שאף הציגו מסמכים, ולא חלוואני עצמו. בהעדר הוכחה כי מדובר בתמונה של חלוואני, הרי שה"זיהוי" לא מראה שחלוואני הוא שהתייצב בפני עו"ד זינגר, להבדיל מן האפשרות כי מדובר באותו אדם שהתייצב בפני "לישטו" והציג עצמו כבעלי "מיזורי".
--- סוף עמוד 49 ---
שלישית, ה"זיהוי" באולם בא לעולם לאחר מידה ניכרת של הנחיה: ב"כ הנאשם פתחה באמרה לפיה "רציתי להציג תמונה של מר ניסים חלוואני שהוא הבעלים של מיזורי... רציתי להציג את תמונת תעודת הזהות בשביל לראות אם העד מזהה, זאת התמונה שיש מתיק החקירה, היא מאד לא ברורה..." (פ/246 ש' 18-25). בנוסף, בחרה להציג בפני העד לא רק את התמונה אלא את המסמך כולו, הנחזה להיות צילום תעודת זהות ועליו שמו ופרטיו של חלוואני. דברים אלה מפחיתים עד מאוד מן היכולת להיסמך על "זיהוי" שבוצע לאחר חשיפה לדברים שנאמרו ותוך בקשה לזהות תמונה הצמודה לפרטים המזהים.
ורביעית, הזיהוי שהציג עו"ד זינגר לא הותיר רושם משכנע. אמרותיו בנושא לא היו אחידות. תגובתו הראשונה כאשר הוצג לו ההעתק הצילומי הייתה מהוססת "זה נראה שזה הוא.. נורא קשה.. תעודות זהות גם ככה קשה לזהות על פי הן, בדר"כ התמונות ישנות מאד ולא כ"כ מוצלחות" (פ/246 ש' 29). למרות זאת, ככל שהתקדמה עדותו גברו הפגנות הביטחון שלו בזיהוי האמור, במידה של שכנוע עצמי. בשלב מסוים טען כי ההעתק הצילומי נ/4 הוא העתק של התעודה שהציג בפניו רוכש החברה וזאת "בסבירות גבוהה אך לא ב100%" (פ/248 ש' 28). בהמשך טען כי "האמירה שלי זה בין 80-90%.. בהסתברות גבוהה זה האיש.. לפעמים אני מסתכל בתעודת זהות ואני מתקשה לראות את הקשר לאדם שמולי.. כאן זה דומה לו ברמה די גבוהה" (פ/249 ש' 1). איני מקבל אמירות אלה כביטוי של זיהוי שלם. איני סבור כי ניתן היה לזהות, בחלוף שנים רבות מאותה פגישה בודדת, העתק צילומי ועליו תמונה קשה ביותר לפענוח כהעתק של תעודה שהוצגה בפגישה וכתמונתו של האיש שהחזיק בה. הרושם בדבר התחזק כשעורך הדין התבקש להסביר כיצד הוא מזהה את הדמות. בתשובה טען כי מדובר ב"נושא של הגבות המחוברות, אז זה נראה ככה" ומיד הסתייג "אבל לא רואים את העיניים, אם זו תעודת זהות מזויפת זה בהחלט יכול להיות". כשהתובעת טענה בפניו, ככל הנראה כדי לבחון האם הוא מזהה פרטים, שלאדם בתמונה יש זקן, אימץ את טענתה בהיסוס "הוא קטן הזקנקן... אני רואה זקן קטן. עוד פעם, אני לא אומר את זה ב100%..." (פ/249).