70 החשבוניות מושא האישום על שם "ב.ע. לבניין", "מ.פ. עץ" ו-"מיזורי" שנמסרו ל"חברה לפיתוח הר חברון", ל"לישטו", ל"חברה לפיתוח קרית ארבע" ול"גינון והשקיה".
- בחינת מכלול הראיות מביאה אותי לקביעה לפיה הוכח מעל לספק שהנאשם, ולא החברות-המנפיקות, הוא שביצע את העבודות מושא החשבוניות שבכותרת, קיבל את תמורתן והוציא כנגדה את החשבוניות הנדונות לחברות-הלקוחות. מסקנה זו עולה ממישורים שונים המשתלבים זה בזה לכדי תמונה כוללת של פעילות מכוונת, שיטתית ומתוחכמת. כך הראיות אודות שליטתו של הנאשם בפעילות הקבלנית הנרחבת והקבועה על כל היבטיה, לרבות הכספיים, והמשך העבודה באותה מתכונת, לרבות זהות הלקוחות, הפועלים והכלים הכבדים וזאת למרות "החלפת" שמות החברות על גבי החשבוניות. כך הכחשתם האמינה של עתאמלה וחלוואני כי חברותיהם ביצעו את העבודות ומסקנה מקבילה שעלתה מעדותו של אזגייר. כך האינדיקציות הרבות לשימוש פסול בחברות-המנפיקות להפצת חשבוניות
--- סוף עמוד 54 ---
כוזבות, לרבות אינדיקציות הנוגעות למהלכים שסבבו את פעילותו של הנאשם עצמו ושנועדו לאפשרה ולספק לה מסווה: דוגמת האמצעים שנקט לקבלת תמורת השיקים שהתקבלו כנגד החשבוניות שלא "למוטב בלבד" אותם פרט אצל דוגה למזומנים, דוגמת ידיעתו על הפקדת השיקים "למוטב בלבד" בחשבונות בנק בשטחים וכישלונו להסבירה, חתימת הסכמי העבודה שמאפייניה נדונו לעיל, כזבים שסיפר ללקוחות לרבות אודות "שותפים יהודים", החזקת חותמת של אחת החברות על ידו ושימוש בה לחתימת ייפוי כוח, החזקת פנקס חשבוניות של אחת החברות על ידו, הוצאת החשבונית ת/23 על שם "מיזורי" ל"כיסוי" סכום של מאות אלפי שקלים שקיבל הנאשם בגין עבודות שביצע באמצעות "אחים דהדור הפלסטינית", בקשתו לבטל רישום "למוטב בלבד" על שיקים ועוד. לאלה מתווסף כישלונו של הנאשם להציג הגנה שניתן לקבלה, הן ברצף גרסאות כוזבות השלוב בהתחמקויות בולטות אותן הציג בחקירותיו ובבית המשפט, ושעצמת הכזב שבהן ודרך הצגתן מחייבות לייחס להן משקל התומך בראיות התביעה, הן בהצגת פרשת הגנה דלה שאינה תומכת בטענותיו והן בהימנעות מהצגת ראיות שניתן היה לצפות להצגתן לו היה ממש בטענותיו.
- על רקע כל אלה אני קובע, כי טענת הנאשם לפיה ביצע את העבודה מתוקף עבודתו כשכיר בחברות-המנפיקות היא גרסת בדים שלא ניתן לקבלה. הנאשם שימש בתקופה מושא כתב האישום כקבלן מרכזי אשר ביצע עבודות פיתוח בהיקפים משמעותיים עבור מספר חברות, בהן החברות-הלקוחות "גינון והשקיה", "החברה לפיתוח הר חברון", "החברה לפיתוח קריית ארבע" ו"לישטו". הנאשם עבד תחילה באמצעות חברת "אחים דהדור הפלסטינית" אך נקלע לקושי שלא אפשר לו לספק עוד לספק חשבוניות של חברה זו. אז החל להשתמש בחשבוניות מס כוזבות על שם החברות-המנפיקות וזאת כדי "לכסות" על העבודות שהמשיך לבצע, באותה מתכונת, עבור החברות-הלקוחות. הנאשם סיפק את החשבוניות שבכותרת לחברות-הלקוחות וקיבל מהן את התמורה בשיקים. האופנים בהם עשה שימוש בשיקים, והאמצעים שננקטו כדי לשוות מראה תקין לפעילותו ולהסוות את אופיה הפסול, פורטו לעיל.
המדובר בחשבוניות בסכום עסקאות כולל של 5,013,762 ₪, ממנו סכום מס ערך מוסף של 693,336 ₪ (בהתבסס על הסיכום שבכתב האישום).
- אשר למישור העובדתי של היסוד הנפשי: נוכח שליטתו של הנאשם בפעילות ברי כי היה מודע לטיב מעשיו, לרבות לטיבן הכוזב של החשבוניות. בנוסף, בכתב האישום נטען כי הנאשם פעל כדי להביא לכך שהחברות-הלקוחות יתחמקו מתשלום מס. איני סבור שמטרתו בביצוע העבירות התמקדה באינטרס של החברות-הלקוחות, או כי ביקש לסייע להן להתחמק מתשלום. הנאשם התמקד בעניינו-שלו תוך שבחר לנהל את פעילותו הקבלנית, בהיקפים כספיים של מיליוני שקלים, במסווה של פעילות המבוצעת בידי אחר. באופן זה השיג שניים: הן את "פתרון" הקושי שהתעורר ושמנע ממנו להוציא חשבוניות
--- סוף עמוד 55 ---