שקילת המטרות האמורות: הזכות למשפט הוגן, ותכלית המשפט שבגילוי האמת ועשיית צדק, מחייבת במקרה זה להשתמש בסמכות הנדונה. הנאשם ביצע עבירות מס בתחכום ניכר ובהיקפים נרחבים: בסכום עסקאות כולל של למעלה מחמישה מיליון ₪, תוך התחמקות ממס בסכום העולה על שש מאות אלף ₪. העבירות נפרשו על פני תקופה ובוצעו בצורה שיטתית באמצעות עשרות חשבוניות הנושאות את שמן של מספר חברות שונות. הנאשם פעל בכוונת מכוון ובתחכום שרכיביו הוצגו לעיל ואשר כלל מערך של אמצעים להסוואת הפן הפסול של השימוש בחשבוניות הזרות תוך אפשור קבלת תמורת החשבוניות ושימוש בה. לא דובר "אך" במודעות שלו. הרשעה לפי סעיף 117(ב) מחויבת לשיטתי על מנת לשקף בצורה צודקת את טיבם האמתי של מעשיו הפסולים. תוצאה אחרת תחטא, לטעמי, למטרות ההליך.
זאת ועוד, תוצאה זו לא תבטא פגיעה כלשהי בזכותו של הנאשם למשפט הוגן. ה"הזדמנות להתגונן" עוסקת, כאמור, במערכת העובדתית ולא בסעיף העבירה. זו הייתה, ונותרה, אותה מערכת עובדתית בה עסק המשפט ומפניה התגונן הנאשם לרבות בטענה לפיה עבד כשכיר בחברות-המנפיקות. הנאשם ניסה להראות כי מדובר בחשבוניות אותנטיות, ואותו קו הגנה רלבנטי גם לסעיף 117(ב). שינוי סעיף העבירה אינו נוגע לאלמנט כלשהו בהגנתו. בנוסף אציין כי בעיצומו של הליך, בהחלטה מיום 3.4.17, הודעתי להגנה כי עליה להתגונן גם בפני אפשרות הרשעת הנאשם לפי סעיף 117(ב). בישיבת ההוכחות שנערכה לאחר מכן, או בסיכומי ההגנה, לא הועלתה טענה בנושא, בקשה לשנות מתזת ההגנה או מן התשובה לאישום או בקשה לאפשר שהות נוספת לצורך הבאת ראיות נוספות בעקבות ההחלטה האמורה.
בשל כל אלה יש להרשיע את הנאשם ב-70 עבירות לפי סעיפים 117(ב) ו-117(ב2)(3) לחוק מע"מ.
טענות נוספות של ההגנה
--- סוף עמוד 60 ---
- אלה הועלו בסיכומיה, שהתמקדו בטענות שונות למחדלי חקירה. נטען כי מחדלים אלה גרמו לנאשם ל"נזק ראייתי רב", וכי הם מבססים לו "הגנה מן הצדק".
- נוכח בחירתה של ההגנה להתמקד בטענות האמורות, עלי לחזור ולהזכיר "מושכלות ראשונים" באשר לבחינת טענות מסוג זה. פסיקת בית המשפט העליון עמדה על מגמת העיסוק הגובר בטענות האמורות בהליכים פליליים, וזאת בניסיון להסיט את תשומת הלב מן החומר הראייתי הקיים לעבר מידע "חסר" כנטען. ראו למשל ע"פ 5417/07 בונר נ' מדינת ישראל, פס' 17 (30.5.13). קשה שלא להתרשם כי מגמה זו השפיעה גם על בחירתה של ההגנה בהליך זה. יתר על כן, טענות למחדלי חקירה אינם "מטה קסם" המוביל לזיכוי, וזאת גם במקרים בהם בדיעבד, לאחר ליבון הנתונים בישיבות ההוכחות, יכולה ההגנה להצביע על פעולה כזו או אחרת שניתן היה לבצעה בשלב החקירה. "מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו" (ע"פ 3947/12 סאלח נ' מדינת ישראל, פיס' 44 (21.1.13)). "כאשר נטענת מפיו של נאשם טענה בדבר מחדלים מעין אלה, מוטל על בית-המשפט לשאול את עצמו אם המחדלים הם כה חמורים ויורדים לשורשו של עניין, עד כי קם חשש שהנאשם יתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו, והגנתו תימצא חסרה ומקופחת... משקלו והשפעתו של המחדל החקירתי נבחנים לא רק בהתייחס למחדל החקירתי כשהוא לעצמו, אלא תוך שקלולו לאור מכלול הראיות שהונחו בפני בית-המשפט..." (ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל פיס' 29 (11.4.07).
- יישום מבחנים אלה לענייננו מגבש מסקנה לפיה אין בטענות ההגנה לערער את התשתית הראייתית המוצקה, המבססת את אשמת הנאשם בעבירות שנדונו לעיל. טענות המחדל נושאות אופי רחוק. רובן המכריע לא בורר בפרשת ההוכחות ולא בוסס אלא הוצג בסיכומים ולקראת סוף ההליך, בצורה של רשימת חומרים ופעולות שאינם מצויים בחומר החקירה (סיכומי ההגנה, עמ' 6 ואילך). זאת, ללא הוכחה כיצד היה מצבו של הנאשם משתנה לו נאספו אותם חומרים שההגנה סבורה כי ניתן היה לאסוף, וללא הסבר מדוע ההגנה עצמה לא פעלה להצגת חומרים אלה, באמצעות בקשת החומר מהתביעה או הבאתו בעצמה. חומרי החקירה שהוצגו בפועל הם רלבנטיים ומקיפים, ולא התרשמתי כי דובר בחקירה חלקית או "ממוקדת מטרה" כטענת ההגנה. וודאי שלא הוכחו פגמים בהתנהלות החוקרים שעשויים להקים "הגנה מן הצדק".
- אסקור את הטענות עצמן: הטענה לפיה הנאשם הועסק בידי עלי דוויאת וכי היה מקום להעיד את האחרון מטעם התביעה נדונה לעיל, ולא אחזור על הדיון. גם הטענה הנוגעת להימנעות מבדיקת "חשבונות הבנק של החברות בשטחים" (כלשון ההגנה בסיכומיה) נדונה לעיל והסברתי שם מדוע אין בה לסייע לנאשם. אציין כי סוגיה זו דווקא בוררה בעדות החוקר אלי עמון, שהסביר את קשיי הרשויות החוקרות בישראל לקבל מידע מבנקים
--- סוף עמוד 61 ---