נסים חלוואני – בעליה של חברת "מיזורי"
- אף חלוואני הוא בחור צעיר, שהעיד כי הוא עובד בסופרמרקט. עוד העיד כי את חברת "מיזורי" "רשמו אותה על השם שלי" אך בפועל אין לו קשר לעבודות בניה, אספקת עובדים או ציוד כבד וכיוצ"ב אלמנטים המופיעים בחשבוניות מושא האישום, והוא אינו מכיר אף אחד מן הלקוחות המפורטים בכתב האישום, להם נמסרו החשבוניות. כשהוצגו לו החשבוניות מושא האישום מסר כי "זה לא שלי. לא החותמת ולא החתימה" ואף לא התוכן, כי לא נתן לאיש ייפוי כח להוציא חשבוניות בשמו וכי לא קיבל מעולם שיקים לפקודת "מיזורי" "איך אני אקבל" או פרע שיקים, ואינו מכיר את השיקים שניתנו כנגד החשבוניות (פ/86-88). כאשר הוצג לו בחקירתו הנגדית שהקים את החברה השיב תחילה בחוסר הבנה, וכשהתבקש להבהיר האם פתח או רכש את החברה מסר "כל זה מזויף... אני אין לי כסף לפתוח חברה" והסביר כי למד על רישום החברה על שמו רק בחקירת רשויות המס (פ/89). כשהנאשם הציג לו כעובדה כי נפתח חשבון בבנק פלסטיני על שם החברה ושאל אותו כיצד הדבר ייתכן, השיב שאינו יודע, שמעולם לא פתח חשבון בשטחים ושיתכן שהשתמשו בצילום של תעודת הזהות שלו הגם שלא מסר את התעודה שלו לאיש למטרה זו או לצורך פתיחת החברה (פ/90-91).
- עדותו של חלוואני הותירה רושם אמין. הוא העיד בצורה ישירה ומפורטת, ושפת גופו כאשר השיב בחוסר ידיעה לשאלות בדבר פעילות החברה ונושאי הכספים הנזכרים לעיל
--- סוף עמוד 8 ---
התיישבה עם תוכן דבריו. לדברי הנאשם שיוצגו בפסקה הבאה, בהם טען בפני חלוואני כי עבד עמו, הגיב העד בכעס אותנטי תוך שדרש מן הנאשם להראות לו חשבוניות ומסמכים ועליהם חתימתו של חלוואני. בסוף חקירתו חזר ודרש כי הנאשם ישיב בסוגיה זו, וציין כי "אני מבקש פיצויים ממנו" (פ/91-92). תגובות אלה חיזקו את ההתרשמות מכנות עדותו.
- אציין כי בעיצומה של חקירתו הנגדית של חלוואני הטיח הנאשם בעד כי "אני עבדתי אתו. והיה אצלי במשרד. יש לי עדים גם. תשאל אותו... סגרנו על עסקה על עבודה מסוימת. ויש לי גם עדים שאני יכול להביא אותם". העד, בתגובה, הכחיש (פ/91). הנאשם, מצדו, לא הביא בפרשת ההגנה כל עד שיאשר את הדברים האמורים בדבר פגישה עם חלוואני במשרדו של הנאשם וסיכום על עבודה עמו, ואיני יכול לקבל את טענתו בנושא אשר ניגפת אל מול עדותו המהימנה של חלוואני (וראו להלן הדיון בחוסר אמינות עדותו של הנאשם וכן בעדותו של עו"ד זינגר).
- כך, אותה פרופוזיציה שעלתה מעדותו של אזגייר עולה גם מעדותו של חלוואני. זו מראה כי החשבוניות מושא האישום, הפעם אלה שהוצאו בשם "מיזורי", לא משקפות עבודת אמת שביצעה חברה זו.
בסאם עתאמלה – בעליה של חברת ב.ע. לבניין
- עד זה (להלן: "עתאמלה") העיד כי הקים את החברה האמורה בשנת 2007 והוא בעליה מאז. החברה עוסקת בעבודות בניין. כשהוצגו לו החשבוניות מושא האישום שהוצאו בשם החברה מסר כי אין המדובר בחשבוניות אותנטיות "זה לא אותו פורמט של החשבוניות שלי ולא כתב היד שלי... גם כל מה שכתוב למעלה זה לא אותו פורמט של החשבוניות שלי בכלל. זה שונה לגמרי. גם אני היחידי שמוציא חשבוניות ואני כותב. זה לא כתב יד שלי". גם תוכן החשבוניות לא היה מוכר לעד, או שמות הלקוחות להם נמסרו החשבוניות והוא הוסיף שהוא כלל לא מבצע עבודות באזור קריית ארבע, תקוע והר חברון אלא באזור הצפון, בקיבוצים מפעלים ומוסדות. מיד לאחר מכן הוצגה בפניו חשבונית נוספת (מבלי שיכול היה לדעת האם היא קשורה לאישום) והפעם מסר כי מדובר בחשבונית אותנטית של החברה שלו (ת/16). עתאמלה הוסיף כי לא נתן לאיש ייפוי כוח להוציא חשבוניות מטעם החברה שלו, וכי בשלב מסוים גילה כי רישום הבעלות ברשם החברות הועבר משמו שלא בידיעתו, שאז הגיש יחד עם עורך דין שמייצגו תלונה (פ/94-95. אישור הגשת תלונה הוצג כת/17). הוצג לעתאמלה הסכם בין החברה לפיתוח קריית ארבע לבין "ב.ע. לבניין", והוא מסר שמדובר במסמך מזויף ופירט כי החותמת המופיעה עליו כחותמת של "ב.ע. לבניין" אינה החותמת של החברה שלו, כי אין לו קשר עם ההסכם, כי החתימות אינן שלו וכי השם עלי דוויאת המופיע על ההסכם כנציג החברה הוא שם בו נתקל ברשם החברות כשמו של מי שלשמו הועברו המניות בכזב "זה אחד שגנב את החברה, עשה העברת מניות ברשם החברות במסמסים [צ"ל:
--- סוף עמוד 9 ---